הלוואי והיו לי חיים שלמים, בנוסף לחיים הרגילים שלי, רק לשבת ולקרא בהם בלוגים. אפילו חצי חיים אני מוכנה. אבל אין לי, אז אני מספיקה מה שאפשר. וככה יוצא, למשל, שרק היום, ממש לפני רבע שעה מגלגלת מצחוק, הכרתי את גברת בראון, בבלוג "בין האצבעות", ובהתחשב בבלוג המופלא הזה, מסתבר שעדיף להכיר אותו מתי שלא יוצא, העיקר להכיר.

הנה הציטוט הכי הורס מתוכו, נכון לרגעים אלה, בטרם אמשיך לחקור את הבלוג לעומקו:

*

למות.