אני מאד לא אוהבת פרסומות. ופרסומות לדתיים - עוד יותר. הן כמעט תמיד גרועות ומביכות. פרסומאים חילוניים לא יודעים לפנות לקהל דתי, ופרסומאים דתיים, טוב, אני לא יודעת מה הסיבה שלהם, אבל גם להם יוצאים לפעמים דברים מופרכים.

הנה המודעה שעיצבנה אותי הפעם, מבית "אסם" ומשרד הפרסום "אפיקים": 

והנה הטקסט, לא נגענו:

אמא שלי אומרת..... שאסור לנו להתפשר על פחות מהטוב ביותר. אתמול אחי ואני חזרנו מהלימודים וסיפרנו לאמא שקיבלנו מאה במבחן בגמרא. אמא הכינה לנו לארוחת צהריים את הפסטה ששנינו הכי אוהבים. פסטה אוסם. כשסיימנו את הצלחת אמרנו לאמא שהיה לנו מאד מאד טעים. היא אמרה לנו שבשבילנו היא לא מתפשרת על פחות מהטוב ביותר.

יש במודעה הזאת כמה אלמנטים שמעצבנים בכל פרסומת, כמו למשל שהילד המופיע בה הוא ילד-פרסומות מובהק, כחול עם עיניים בלונדיניות (חתיך-על, אגב), כי בעולם של הפרסומות אין אנשים עם עור כהה. שנית, יש בה עברית קלוקלת. "כשסיימנו את הצלחת" זאת טעות בסיסית בעברית, לא דיבור עם חן ילדי.

בגלל שאני קטנונית ובגלל שאני אוהבת לראות, גם בפרסומות, את החיים האמיתיים ולא כאלה מפלסטיק, התעכבתי גם על המנה המוצגת בתמונה, שהיא פסטה לא מבושלת עם קצת רוטב מעליה. אז בסדר, אני לא מצפה שיראו בפרסומות נשים במידה 42, לא עלינו, אבל אני תמיד מקווה למודעה שתציג, למשל, כביסה לבנה שלא עברה טיפול ממוחשב להלבנת יתר, או מודעה למסקרה שלא מציגה דוגמנית עם ריסים מלאכותיים. או אוכל שנראה כמו אוכל.

ומה שהכי מרגיז הוא ההתייחסות לקהל דתי כאינפנטיל. המודעה היא פשוטה, בסיסית, אין בה שום תיחכום בתוכן או במסר, והיא פונה למכנה המשותף הנמוך ביותר תוך הדגשת אלמנטים "דתיים", למשל, מבחן בגמרא. הלו, אוסם, אם תכתבו מבחן בהסטוריה גם נבין את המודעה. אתם יודעים, כאילו, ש"אצלנו" לומדים גם היסטוריה, נכון? גם חשבון. גם לשון.

לשמחתי הכיפה שמונחת על ראש הילד נמצאת שם הפעם באמת. טוב לדעת שכבר עברנו איזה דרך מאד הדבקת הכיפות בצורה מצחיקה בתוכנות עריכה.

יותר מהכל המודעה הזאת נראית לי כמו מודעת שנות 80' (של המאה הקודמת! לא יאומן). בסיסית, לא מושקעת, חסרת חן. 

לא נותר אלא לתהות מה היה קורה לו הם היו מקבלים במבחן רק 70, או אפילו נכשל. האם אז אמא שלהם לא היתה מכינה להם אוכל? היא הרי לא מוכנה להתפשר על פחות מהטוב ביותר.