כשאני שומעת את השם "יונה וולך" אי נעימות גדולה עוברת בי מלמטה למעלה כמו גל של קור. בשיעור ספרות בתיכון המורה לספרות אפילו לא רצתה לספר לנו למה יונה וולך היא מוקצה מחמת איסור, רק אחזה בשלילי בזנטי שלה ולא יספה. אחר כך חקרתי (בספריות, אינטרנט עוד לא היה נפוץ אצלנו בסלון) ומצאתי לבד את התמונות המרעישות ואת השיר הפרובוקטיבי ההוא (שכן, גם עכשיו לא אומר את שמו), הזדעזעתי וטרקתי את הדלת על המשוררת.

הרבה אחר כך ארז נתן לי את הדיסק "בציר טוב" ובגלל שסקרנית הייתי תמיד, הקשבתי לו למרות האמור למעלה. הקשבתי ואהבתי (ובמיוחד את יונתן). בכל מקרה עד היום השירים מתוכו נותרו היחידים של יונה וולך שאני מכירה ואוהבת. את כל השאר אני משאירה מחוץ להישג ידי.

תוך כדי זה הכרתי את מוניקה סקס, גם בתיכון, עוד שם שהיה קשה להגות אז בקול. מתוכו התחברתי לאווירת "סאן חוזה", פסטורליה ורודה עם דימומים מהידיים.

*

כשבאתי לקחת אותה מהעננים

מילים: יונה וולך

לחן: שמעון גלבץ

כשבאתי לקחת אותה מהעננים

היתה ענודה כבר

קולות הקוקו והתנשמת

להטה באזנה

ז'וליאן הורוד

השאיר לנו קור פתלתל

אני ידעתי שהיא תיפול

אבל ניסיתי

אני ניסיתי

וז'וליאן הורוד טוה מסביבי

נייר צלופן בסרט אדום.

סאן חוזה

מילים ולחן: יהלי סובול

היא נסעה לסאן חוזה וחתכה את הוורידים

היא סבלה ממנת יתר של שמש ודקלים

יש שם בית חולים יפה הרופאים בחלוקים

ופלמינגו על הדשא הם צפופים כמו עננים ורודים

ע נ נ נ נ י ם

*

תמיד כשאני שומעת אחד מהשירים האלה אני מייד נזכרת בשני והם מתערבבים לי בראש. בחורה אובדנית, בחור מושיע (?) שבא לאסוף אותה, עננים, ורודיות, מתנה בעטיפה, צלופן עם סרט אדום, תחבושות ענודות כמו מתנה. תמיד נראה לי שהשני הוא הרחבה ופירוש לראשון. ורק ז'וליאן הורוד נשאר תמיד כמו חידה.

שבת ענני-סוכר לכולם.