ומה מריץ עצלנית בלוגים שכמותי לכתוב פוסט?

נו, יש לכם שלושה ניחושים. הזוכה המאושר יזכה ביום חופש על חשבונו.

ו.... יש לנו זוכה! כן כן, אתה שם משמאל, עם התשובה הנכונה: דייט כושל. פוסט הוא מקום טוב לפרוק בו.

האמת היא שהדייט לא היה ממש כושל. שום דבר לכתוב עליו הביתה, אבל גם לא מהגרועים שבנמצא. מה גם שהאוכל היה נהדר. בדייט כמו זה הכלל הוא, אם הדייט לא משהו, לפחות שיהיה טעים! אז אני אוכלת, ולא סלט חסה.

מה שהקפיץ אותי לכאן היתה הודעת סמס ממנו, כשאמרתי למחרת שזה לא מתאים, בתוספת איחולי הצלחה וסמיילי, כדי לסגור את זה יפה. נראה שהחיוך הובן שלא כהלכה, וזו היתה לשון ההודעה שנשלחה בחזרה, שמרתי: "טוב שזה מצחיק אותך! הזמן הולך ואוזל גב' x אל תהי בררנית יתר על המידה. אחרת עוד עלולה חס וחלילה לפספס את הרכבת. אבל מי אני שיתן לך מוסר"

אז לא עניתי לבחור החביב אלא רק קוננתי באזני אחותי, וגיסתי, ועכשיו באזניכם, למה אתם יותר אינטלגנטים ממנו, ומכם אכפת לי, קוראים חסרי פנים אהובים שלי, וממש בא לי להסביר פה איזה משהו בסיסי:

קודם כל, נעלבתי על המקום (ואחותי: "מזה את נעלבת?!"). הוא פגע בנקודה רגישה, וזו הבררנות שלי. זה לא קל להיות בגילי, לשמוע את זה כל הזמן מהסביבה שלי ("את בררנית"), ולנסות למצוא בי את המקומות האלה ולהתמודד איתם.

למזלי אלוהים אוהב אותי, אז הוא מזמן לי הרבה נסיונות, ודייטים שונים ומשונים כדי שאעבוד על מידת הבררנות שלי ואשתפר. היום אני כבר במצב שאני אומרת כן לכל הצעה (חוץ מלעורכי דין. בכל זאת, גם לי יש גבולות) כדי שלא יצא שהפסדתי מישהו בגלל קטנוניות ובגלל שטויות, וכדי שבפעם הבאה שמישהו יגיד לי "בררנות!" אני אנשום עמוק ואזכיר לעצמי שזה לא נכון. או לפחות שאני משתדלת להגיע לדייט ולנסות, ולשמור את הבררנות שלי לאחרי הפגישה, ולא כבר בשלב ההצעה.

דבר שני, הפריעה לי השיפוטיות הזאת. הפסקנות שלו; ישבת איתי שעה, הכרתי חלק קטנטן ממני, מה גורם לך לחשוב שאתה מכיר אותי, או שזה לגיטימי לבקר אותי בלי להכיר אותי?

כולנו שופטים כל הזמן את זה שחותך בכביש, זה שעוקף אותנו בתור בלי בושה, וזה שהשליך אשפה בפח של המחזור נייר, גוד דמיט, אבל זה עובר לנו רגע אחרי שקיללנו את אמא שלו וממשיכים הלאה. לרוב אנחנו לא עוצרים להסביר לו בידענות מה הבעיה שלו, או "לתת לו מוסר". משום מה אחרי שעה עם מישהו אנחנו כבר מרגישים נוח להגיד דברים, והו, הטעות. שעה זה לא הרבה זמן כדי להכיר מישהו, להיות בנעליים שלו, להגיד לו איך לחיות.

במסגרת ויכוחי השבת שלנו, מיטה ליד מיטה בבית ההורים בערב שבת בלילה, אחותי (אין עליה, באמת), ייעצה לי להפסיק לחנך את כל העולם ואת הבחורים שאני יוצאת איתם. אני טענתי שאם פגשתי מישהו, אז גם אם הוא לא מתאים לי, יש סיבה לכך שנפגשנו. משהו בי השתנה, או התקדם, או עבר איזה בירור (לפעמים סתם אכלתי עוד פסטה טובה...), ואולי אם אני אעיר משהו קטן, משהו קטן ישתנה גם בבחור שמולי, וכשהוא יצא עם הבחורה הבאה הוא כבר יהיה במקום אחר. במילים אחרות, אני עוזרת לאשתו לעתיד. כשהיא תפגוש את הגבר שיהפוך לבעלה, אחרי שהוא עבר סדרת חינוך אצל כל הדייטיות הקודמות שלו (וכן להפך, אנחנו עוברות סדרת חינוך אצל הדייטים שלנו), הוא כבר יהיה דגם משופר. מישהו טוב יותר שלמד כמה דברים.

ואחותי בשלה: לא. זה לא עניינך. תדאגי לעניינים שלך, אל תעירי למישהו שאת לא מכירה. שאשתו תחנך אותו. אל תבזבזי אנרגיה על מישהו שלא תראי יותר.

ניסיתי לראות ככה את הדברים, ועכשיו, אחרי הסמס הזה, אני מסכימה איתה יותר מתמיד. לא תמיד צריך להכנס לאנשים אחרים לתוך הבפנוכו שלהם, ומבחינתי הערה כמו הנ"ל היא בהחלט כזו.

ומעבר להערה הספציפית הזאת, יש פה משהו גדול יותר. שכשאומרים "לא" למישהו, הוא לא יודע לקבל את זה יפה וחש צורך לנעוץ איזו סיכה. זה לא רק גברים (או נשים) בדייטים, זה גם בכלל. למשל, שלושה אנשים אחרים מהשבועיים האחרונים, שבמקרה שלהם רצו להגיד "לא", אבל לא היה להם נעים, אז הם נעלמו. לא ענו לסמסים ולמייל. לקבל "לא" יפה, או להגיד "לא" בצורה יפה ומנומסת, זה משהו שצריך ללמוד. אני נותנת שיעורים חינם אם מישהו רוצה. זה נורא קל. כל מה שצריך לעשות זה לנסח תשובה יפה, נימוסית אך אסרטיבית, ולהגיד מה שיש לכם לומר. למשל, 'נכון שקבענו, אבל במחשבה שניה, אני חושב שזה לא מתאים לי כרגע'. נו, היה קשה?

למה היעלמות והתעלמות נחשבות אופציות טובות יותר? במיוחד שמחר אתם פוגשים אותי בפייסבוק ומלייקקים לי. אז לא חבל שאני אתבאס עליכם, ולא אלייקק לכם שבוע רק בגלל שהברזתם ברגע האחרון ובצורה לא הכי נעימה?

נראה לי שזה היה בפולנית הקטע האחרון שהיה עכשיו, אבל לפחות היו נימוסים בפולניה. על כל שאר מנהגי העדה אני מוותרת, רק תשאירו את הנימוס. ועדיף נימוס מובנה חברתית, נימוס עם כוונות טובות, אמיתי כזה. לא נימוס מן השפה ולחוץ שכל מה שיש מתחתיו זה גחלים רוחשות. לא יזיק לנו קצת כחברה, בטח לא יזיק לנו בכל הקשור לדייטים.

ורק בשביל הפינאלה הקטנונית, אני מצפה ממישהו שגדול ממני בארבע שנים ובעצמו לא נשוי שיבדוק בעצמו אם הוא לא בררן, ועל הדרך, שילמד קצת עברית. מי אני ש"יתן" לך מוסר? בהחלט לא אתה.

האם ראיתן\ם את הפרסומות החדשות של טמפקס?

אמא טבע מגיעה עם מתנתה החודשית - המחזור, ומנסה לבאס לנו את הצורה. אבל אנחנו חכמות וקנינו טמפקס עם הטכנולוגיה החדשה והלוכדת, אז אפשר להמשיך בשגרה כרגיל - ללבוש ביקיני, לישון שמונה שעות בלילה עם טמפון, ולהתעסק עם בחורים בלי שהם ישימו לב לדימום.

הנה תצפו אם בא לכם

וכו  וכו...

קשה לחשוב על פרסומת מעצבנת ומיזוגנית יותר, אבל אני בטוחה שאם אחכה שנתיים-שלוש בטוח תצוץ אחת כזו. מילא נשים, אנחנו מכירות את המטריה, כבר שנים שאנחנו מתמודדות לא רק עם מחזור אלא גם עם נוזלים כחולים בפרסומות למוצרי הגיינה, אבל גברים שנחשפים לתוכן הזה מאשרים לעצמם את מה שהם ידעו כבר מזמן - מחזור זה עסק רע. הנה, אפילו בטלוויזיה אמרו.

אז כן, מחזור זה לא תמיד נעים (ועל כך תכף), אבל מה זה הדודה הסופר מעצבנת הזאת? וגם חשבתי שזה לא פוליטיקלי קורקט לדבר ככה על הטבע - ממתי מותר להראות בפרסומות משהו ירוק כל כך שהוא בה במידה דוחה? ירוק שולט, כאילו, לא? 

בקיצור יצאו רע מכל הכיוונים.

מה אגיד, הלוואי והייתי מהנשים המצוינות האלה שמשתמשות בתחבושות רב פעמיות, עשויות בד אורגני, כאלה שצריך לשטוף אחר כך ביד אוהבת ולהתחבר לעצמך אגב אורחא. לצערי אני עדיין משתמשת בדברים הלבנים, עתירי הכימיקלים האלו, וכל מחזור מבטיחה לעצמי מחדש שזהו, פעם אחרונה. ככל שאני לומדת על זה יותר אני מבינה שטמפונים הפכו את החיים קלים בהרבה בהשוואה לימי העלים הרחבים והצמר גפן, רק חבל שדחסו לתוכם כל כך הרבה חומרי הלבנה מרעילים.

וחבל לא פחות שטמפונים אורגניים עולים כמו שתי משכורות. אבל כאמור, בחודש הבא. בטוח.

חלק מהמסע שלי לאהוב את עצמי, שחלקו מתואר כאן בבלוג, עבר גם בשביל הלבנים האדומות. מישהו קרא פעם לבוגרות השיטה הזאת "כוהנות שרמן", ולא בכדי.

מרב שרמן היא אשה מקסימה שמלמדת קורס בשם "מודעות ווסת", וזכיתי ללמוד ממנה הרבה על הנשיות שלי. זה התחיל במחזור והגיע עד ללב. לרצונות שלי, לאהבות שלי, לחיים שאני חיה.

כשהגעתי לקורס שלה חשבתי שנדבר על הדימום וההתייחסות אליו. אבל הסתבר שזה רק החלק הקטן. קשה להסביר בפוסט אחד כמה מעגלים נפתחו בעקבות זה, ייתכן וזה יצוץ עוד פה ושם בהמשך, רק נאמר שהקורס שלה מומלץ בכל פה (והלוואי והיו לי מניות שלה).

זה זמן מה אני רוצה לכתוב על המחזור ובעיקר לא יודעת מאיפה להתחיל. הנה, יצא משהו אחד טוב מהפרסומת הזאת.

אז קודם כל בואו נתחיל עם המילים המפוצצות (זהירות, הניו אייג' ממתין גם בהמשך): מחזור הוא התפיידותה של ביצית מתוך הרחם שלנו והלאה. פוטנציאל לתינוק שלא התממש. זה די מזל, כי אז היינו מסתובבות עם מאות תינוקות על גבינו, אבל מחזור הוא קודם כל סימון חודשי לאפשרות שהכל תקין אצלך ושיום אחד, כשתרצי, אם תרצי, תוכלי לממש את הפוטנציאל ליצירת חיים חדשים.

כך שחוץ מאשר להיות הדבר המעצבן הזה, יש לו משמעות, למחזור.

תשאלו נשים שהמחזור שלהן לא סדיר (כמעט כולן, בשלב זה או אחר של חייהן), או הציצו בפורומים הרלוונטיים. איחור של כמה חודשים או איחור של כמה ימים מוליד המון שאלות. מה קרה? מה לא בסדר? להתחיל סדרת בדיקות עכשיו או לחכות כמה ימים לפני שאני נלחצת?

ואז מגיע המחזור המיוחל ואיתו אנחת רווחה. הכל בסדר. המתנה הגיעה, ובניגוד פרסומות - המקבלת מאושרת.

אבל "מחזור מגיע תמיד ברגע הלא נכון"!

האמת, אני לא מכירה רגע כן נכון להתחלת דימום. אף אחד לא מבקש את הפצע החודשי שלו ברגע טוב יותר מאחרים, כולנו חיות בתקווה שהוא פשוט לא יגיע (ומתחילות להילחץ כשזה באמת קורה).

הרגעים "הנוחים" יותר של בחורות הם בדרך כלל בשבת. אין עבודה-לימודים ואפשר לרבוץ על המיטה בבית. אבל גם כשהוא מגיע באמצע השבוע - מי שיכולה, מבחינת העבודה, לרבוץ על המיטה בבית או לפחות להנמיך קצת את הקצב הרגיל - טוב תעשה עם עצמה. נכון שיש טמפונים שמאפשרים לרוץ ולשחות ולקפוץ, אבל למה?

המחזור קורא לנו להיזכר מי אנחנו. נשים. יש לנו מ ח ז ו ר . גאות, שפל, ימים טובים יותר ופחות. מהלך חודשי קבוע שבתוכו תהליכים שונים. גברים הם על אוטומט; מבחינה גופנית כל הימים שלהם נראים אותו דבר. זה בגלל שהמהות שלהם אחרת, התפקיד שלהם אחר, ואנחנו-יכולות-לעשות-כל-דבר-לא-פחות-טוב-מהם, אבל בשביל מה לנסות להיות בכלל משהו שאנחנו לא? אם הגוף הנשי שלך דורש מנוחה - במחזור, בהריון, לידה, הנקה, גידול ילדים - ראבק, כל יום עם ילדים דורש מנוחה בסופו, תני לו אותה. אל תילחמי.

ורק נדגיש שוב - אפשר להיות אשת קריירה מוצלחת ו\או לא ללדת ילדים, אבל גם אז, את עדיין אשה והצרכים שלך שונים. למדי לכבד אותם. למדי עליהם בכלל. לי לקח שנים עד שהייחסתי למחזור שלי סוף סוף. עד שלא יכולתי להתעלם ממנו כבר - הוא לא אהב את חוסר ההתייחסות שלי ופשוט תבע אותה בדרכיו המקובלות. ואני מודה לו על זה עד היום.

ואם כבר אנחנו פה, מה זה המילה הזאת, מחזור?

"מחזור" לא מקבלים. מחזור הוא מהלך כל החודש - דימום ורגיעה. הדימום עצמו נקרא ווסת, ואם כבר אנחנו מקבלות משהו, זה זה. אף אחד לא אומר, למשל, "קיבלנו עונות שנה". לא, אנחנו אומרים "הגיע הקיץ", "הגיע החורף".

משום מה בילבלנו בינהם, או סתם העדפנו מילה נקיה יותר. מי בכלל רוצה להגיד ווסת, זה מילה של שיעור עם אחות בית הספר בכיתה ו'. טוב, אז אני אומרת ווסת. בקרוב אצלכן.

תשאלו אותי אם אני רוצה את הווסת שלי כל חודש? לא. הייתי שמחה לקבל אותה - בגילאי 12 עד עכשיו - כלומר בשנים שבהן לא תיכננתי ילודה, אחת לשלושה-ארבעה חודשים. ככה, תזכורת רחוקה כזאת. היום יש גלולות שמסדרות את זה ורופאים שטוענים שזה בסדר גמור ולא ייגרם נזק לגוף, אבל נראה לי שכל עוד אני לא חייבת, לא אלעיט את הגוף שלי בהורמונים. אפילו אם הרופאים יחליטו כבר אם זה טוב או לא (גורם סרטן? מונע סרטן?), ככה החליט ריבונו-של, תזכורת חודשית, ואני סיימתי להתווכח איתו על זה.

אז ככה פעם בחודש אני מדממת, ואם זה יולי אוגוסט אני גם מקללת (אין הרבה דברים גרועים יותר ממחזור ב40 מעלות בצל), אבל בכל זאת גם אומרת תודה.

הביצית הנפרדת ממני מזכירה לי את פוטנציאל החיים שבי - לא רק ילדים אלא גם את הזכות ליצור כל דבר אחר ובכלל זה את החיים שלי בכל פעם מחדש.

אני אשה, אני מחוברת לטבע גם כשאני גרה בלב ליבו של הפיח כי הטבע חי בתוכי.

בסדר, אז קצת התפקשש לו העניין עם התזכורת. הייתי מעדיפה, למשל, שאחת לחודש תדפוק אמא טבע על דלתי (או תפלוש לי למרחב האישי ברחוב, לא משנה) ובידה זר פרחים ריחני - המתנה שלך הגיעה! - אבל בינתיים, אם צריך להסתפק בדם, נוזל החיים, יהי כך.

ושיהיה לך מחזור שמח! (מתוך פרסומת מלבבת אחרת)

ועכשיו בקטנה:

בדימום רגיל מופרשים מהגוף כ50 מ"ל דם = כחמש כפות. כו-לה...

מחזור ביוץ של 28 יום שנחשב ל"נורמלי" קורה מעט מאד ומשתנה בין נשים שונות וגם אצל אותה אשה בין חודש לחודש. בין 24 ל36 יום זה עדיין נורמלי.

נשים במחזור עצבניות? קשה להאשים אותן. חלקן סובלות מכאבי ראש, כאבי בטן, דיכאון, תיאבון מוגבר או מופחת, חצ'קונים... במקום להכעיס אותה יותר בשאלות מעצבנות ("מה קרה, קיבלת??", האידיוטית והפולשנית) נסו פשוט להנמיך ווליום ולהיות נחמדים. זה לא קשה כמו שזה נשמע.

אשה תבייץ כ400 פעם במהלך חייה. ביציות יש לנו בין 400 ל450 אלף.

אם המחזור שלך לא סדיר, הנה דרך אחת טובה לנסות להסדיר אותו בלי גלולות - להתבונן בירח. פשוט לחפש אותו מידי ערב ולהתבונן בו. גם עליו עובר מהלך חודשי של התמעטות וגדילה, והרבה נכתב כבר על הקשר בין נשיות לירח והשפעתו על הגאות והשפל- הכללית וגם זו שלנו . ככה מזכירים לגוף את הטבע שלו. באופן כללי השאיפה היא שכשאת מדממת, זה יהיה בסנכרון מול ירח חסר. נשמע כמו ממבו ג'מבו אבל לפעמים זה עובד. הפעם מנסיון.

בין אם את משתמשת בטמפונים, גלולות או שיטת שבט דוב המערות, תעשי טובה ותלמדי על הגוף שלך. זה הגוף היחיד שיש לך.

ו"נידה"? זה כבר לפוסט אחר... (:

בהצלחה.

באיחור ניכר, הנה סריקה מ"מעריב לנוער" של שבוע שעבר, בו התפרסמו זוכי תחרות הבלוגים. כמה עמודים אחרי בלוגר השנה, סניה (ברכות!), מופיע עמוד ובו פוסט שלי הנוגע באהבה. הנה הוא כאן בגרסת הרשת.

ותודה לכתבת יעל פלג.

כמו כן הרשו לי להיות דודה זקנה לרגע ולהתמרמר על הנוער של היום, שבעמוד התוכן של העיתון שהוא קורא מופיעים שמות המדורים ב א נ ג ל י ת . אני מזו-זעת. my feelings, my culture, my humor?? מה זה החרטא הזה? אם זה לא כתוב באנגלית אין לזה ביקוש?

מה נסגר....

כל טוב.