כמה מעלות טובות למקום עלינו
אילו נתן לנו את חג הפסח ולא נתן לנו חופש מהעבודה, דיינו
אילו נתן לנו חופש מהעבודה ולא נתן לנו להשלים אלפי שעות שינה, דיינו
אילו נתן לנו להשלים אלפי שעות שינה ולא נתן לנו להעמיס אלפי קלוריות, דיינו
אילו נתן לנו להעמיס אלפי קלוריות ולא נתן לנו לקרא עיתוני חג, דיינו
אילו נתן לנו לקרא עיתוני חג ולא נתן לנו מרשמלו לבבות, דיינו
אילו נתן לנו מרשמלו לבבות ולא נתן לנו המון זמן עד לחג הבא, דיינו.
על אחת כמה וכמה טובה כפולה ומכופלת למקום עלינו. שנתן לנו את הפסח, ונתן לנו חופש מהעבודה. ונתן לנו אוכל ותלושי שי ומוספי חג, והרבה זמן לחכות עד לחג הבא, שנעריך את כל זה.
בפסח הזה ישנתי כמו דוב קוטב ואכלתי כמו שלושה פילים. נכון שעכשיו נצטרך להוריד את הכל אבל אלו היו מהקלוריות המוצדקות ביותר שיש. אוכלי הבשר המשפחתיים חוגגים בפסח עם עופות, פרות ודגים בכל צורת הכנה, אבל הצמחוניים שבינינו (=אני), מרגע שלוקחים להם את השניצל טבעול צריכים להתחיל לדאוג לעצמם. אז דאגתי. שבועים לפני החג כבר עמדתי במטבח וטבחתי בירקות ללא רחם. מהתוצאה - פשטידות, סלטים וקציצות נהנו גם הקרניבורים.
אני זוכרת איך בילדותי הייתי נעמדת עם שחר במטבח ואומרת לאמא שלי "אין לי מה לאכול!" (+רקיעות רגליים דרמטיות +איום ברציחתן של פריכיות אורז תמימות). פסח היה חג של מצות, ביצים ותפוחי אדמה, וגם זה עוד בלי להיות אשכנזים, שנמנעים מקטניות. אצלנו אוכלים הכל. ועדיין, מלבד שלושת הנ"ל לא היה לאמא שלי הרבה מה להציע לי. היום גדלתי, עוד נשארתי קצת נודניקית פה ושם, אבל התחלתי לבשל בעצמי. וכמו תמיד, מתוך מיעוט האפשרויות נולדים הדברים הכי טעימים, ויש סלטים שימשיכו ללכת איתנו גם בימות הלחם הבאים עלינו לטובה.
בחג הזה למדתי כמה דברים, התגעגעתי לכמה אנשים, התגעגעתי אפילו קצת (קצת) לעבודה. אבל בעיקר, זה היה הפסח הראשון שחוויתי, לדעתי, כאדם בוגר. חגים, במיוחד אצל דוסים, הם אירועים משפחתיים כל כך, שאם לא היו לי אחיינים הייתי צריכה לשיר בעצמי את "מה נשתנה", ולא משנה בת כמה אני. כל עוד אני צעירה ורווקה אני לא נספרת כאדם לעצמי אלא כחלק אינטגרלי מהמשפחה. ולא בקטע רע. אלא זה פשוט מה שזה. כל עוד אני לא "בבית בעלי" אני "בבית אבי". ואת הפסח הזה הצלחתי לחוות מתוך ניתוק קל של חבל הטבור הזה, כך שהוא לא עבר עליי עם מועקת החגים הרגילה.
בפסח הזה הצלחתי לטעום טעם קל של "בני חורין"! ומרשמלו לבבות. דיינו!