דמיון מודרך הוא אחת המתנות היפות ביותר שקיבלנו כבני אדם.
זה כמו סמים, רק בלי. זה כמו לחלום, רק בזמן עירות. זו האפשרות להיות בין לבין, לחוות רגעי ציפה מופלאים כשיושבים טוב על כסא עם רגליים צמודות לרצפה. זה לפתוח את הדלת לתת מודע ולהציץ פנימה לתוכנו.
וכרגיל, הכל מתחיל באמא. רציתי להתעורר פעם בשעה מסויימת ללא עזרת שעון מעורר. היא אמרה לי פשוט לבקש, וזה יקרה. רציתי להירדם פעם בלי להתהפך שעות במיטה. היא אמרה לי ללכת בראשי למקום רגוע. זה קרה מזמן, בסביבות שנות התיכון המוקדמות, לדעתי, אבל אין לי אפשרות לדעת בוודאות.
אני רק יודעת שזה הפך אצלי לטבע שני והיום אני משתמשת בכלי הזה לפחות פעם ביום. כולל באוטובוס או סתם בעיניים פקוחות. ואני גם נרדמת בשניות.
יש כל כך הרבה טכניקות, כל כך הרבה שימושים. התוצאה היא אחת - שלווה. לחמש דקות או שנתיים, עד כמה טובים אתם? (:
שבת שלום.