Hell's Kitchen VS המטבח
אצלם: האדם הכועס בתבל, גורדון רמזי, התחיל את התכנית בבריטניה ועבר אחרי עונה אחת להנחות את גרסת ארה"ב. הקשוח מתמודד עם חבורת שפים שאפתנים ועזי מצח שרוצים להיות שף ראשי במסעדה שניתנת כפרס לזוכה. הליהוק של המתמודדים הוא לרוב מוצלח והבחירה במנצח לא תמוהה או מפתיעה. בכל זאת זה על כתפיו החסונות של רמזי.
אצלנו לעומת זאת: הרס וחורבן. עזרא קדם המרגיז הנחה את העונה היחידה (מלבד פרקי הVIP) וממש לא עשה תאבון לעוד. זכינו לכמה מתמודדים יודעי דבר או שניים בבישול, אבל שום דבר מרגש. חבל
המנצח: הם. כמה מישלנים יש לקדם?
The Bachelor VS הרווק
אצלם: כריס הריסון מנחה את הריאליטי הדביק כבר מ2002.
הפורמט פשוט- גבר שהוא בהכרח עשיר, מצליח, לא צעיר במיוחד ונחשב יפה (בעייני אנשים מסוימים זה בטוח) מגיע לאחוזה רחבת ידיים כדי לבחור את האחת שלו מבין 25 נשים תאבות פרסום ובצע, רודפות שמלות פאר ותסרוקות גבוהות. בכל עונה יש איזה וואו (רווק נסיך, רווק שלא מצליח לבחור, רווק גרוש עם ילד ועוד).
בשורה התחתונה עניין ההיכרויות לא ממש עובד אבל מביא אחלה רייטינג.
אצלנו לעומת זאת: אם נתעלם מהקוריוז "קחי אותי שרון" התפוח לא נפל רחוק מהעץ. השכילו לעשות חיקוי מדויק במיוחד, עם בנות מופרעות ורווק כה תמים שבאמת, מחפש רק "ההבה". ספק גדול אם יהיו עוד עונות אבל שאפו על ההדחה בכל פרק. חדש בנופי ערוץ 10.
המנצח: אנחנו. לנו יש מנחה יותר חתיך.
Survivor VS הישרדות
אצלם: עשרים עונות מוצלחות, מאות שורדים וג'ף פרובסט אחד להם זוכים תושבי אמריקה משנת 2000. לא התחדש הרבה במשך העונות חוץ מדברים קטנים כמו איים אבודים ופסלים חבויים. 45 דקות התכנית טומנות בחובן שתי משימות, הרבה אסטרטגיות, פרס ומועצת שבט (מפתיעה, ברור).
אצלנו לעומת זאת: ממש כמו ראשו של פאקו ממאקו גם ראשינו מתפוצצים מצפייה בהישרדות הישראלית. פעמיים-שלוש בשבוע, במשך שעה וחצי בממוצע משדרים לנו את מעלליהם של השורדים, של המודחים בוילה, של המודחים באי המודחים ושל מי לא.
המנצח: הם. פאקו.
The Moment of Truth VS הפוליגרף
אצלם: זבל ולכלוך אמיתיים נחשפים לעיני כל. אנשי אמריקה מחכים בתור על מנת להוציא את הרפש החוצה ולהכניס קצת כסף לכיס, גם אם זה כולל פירוק זוגיות והודאה שאת לא רוצה להראות כמו אמא שלך השמנה.
אצלנו לעומת זאת: פליט חדשות ערוץ 2, גדי סוקניק, ישב על כס המנחה בניסיון העִברוּת של "רגע האמת" ואפילו זכה לנתוני צפייה לא רעים. דרמה גדולה לא הייתה אבל זה בהחלט העביר את הזמן בנינוחות. מי שלא נח הרבה היה יוחנן צנגן, מנכ"ל רשת שקיבל מבול תלונות מצדקני הארץ.
המנצח: הם. אפילו לפרק משפחות אי אפשר פה בנחת.
American Idol VS כוכב נולד
אצלם: הגרסה האמריקאית נלקחה מהבריטית- פופ איידול שהגו שני סיימונים, אחד הוא גם שופט ואיש שלא תרצו שישמע אתכם שרים באמבטיה- סיימון קאוול.
מבחינת טיב התכנית יש חלוקה ברורה לשני חלקים; האודישנים שנערכים ברחבי ארה"ב ומושכים אליהם את כל הלוניס באשר הם זה החלק היותר מעניין מהתכנית עצמה, שם הכל מתנהל על מי מנוחות ובאצילות נפש.
אצלנו לעומת זאת: כוכב נולד נולדה מתוך לא נפסיק לשיר. המבחן האמיתי שצריך לעשות לכוכב נולד הוא להעביר אותה לערוץ 10 ואז למדוד רייטינג, כי בערוץ 2 בימים של קשת יהיה רייטינג של מעל 20% גם אם יהיה מסך לבן. מה שבטוח זה ש"השיר שלנו" הייתה נראית לגמרי אחרת בלי כוכב נולד.
המנצח: הם. ובגדול הפעם.
The Real Hustle VS העוקץ
אצלם: שני זריזי ידיים וכוסית מהתלים באנשים ברחבי בריטניה במקצועיות ובשקט יחסי. העוקצים שמציגים לנו כמעט בלתי נתפסים, חלקם חצי קוסמות, חלקם מבוססים אך ורק על יחסי אנוש וכושר שכנוע.
אצלנו לעומת זאת: לנו יש את העוקץ. עם נמרוד הראל ועוד 20-30 איש שמבצעים עוקצים בינוניים. שקופים עד ברורים ברובם. ההסברים של צוות הנוכלים מייגעים וטלפרומפטריים יתר על המידה.
המנצח: הם. חכם לא נכנס למקום שטיפש לא יכול לצאת ממנו.
עוד היד נטוייה
דברים שצריך לגנוב: טעם האהבה. איפה ישנם עוד ראפרים כמו הראפר ההוא?
שוט של אהבה. דו מינית (יותר לכיוון של לסבית) מחפשת מישהו/י לאהוב.
פרדייז הוטל. והפעם באמת.
סופרמודל. עוד סיבה לשים בבית סגור בנים ובנות שנראים טוב.
דברים שהם צריכים לגנוב מאיתנו: אז בריאליטי אנחנו לא מחדשים כלום אבל "הכל דבש" המצויינת של יעל פוליאקוב בהחלט ראויה לגניבה. שיהיה בכיף.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: