מי אני ?

שד משתלט עליך, כאילו בקע מתוך הרצפה.

אתה אף פעם לא מוכן כשזה מכה בך.

פתאום.

אתה רוצה את זה אחרת, קצת הפוך, קצת עמוק.

אבל אתה תשקר לה שוב. אתה תשקר לעצמך שוב.

תלטף את עורפה ותצמיד אותה אליך חזק ותלחש לה באוזן,

"את שלי עכשיו".

היא עוצמת עיניים, מתנשפת חזק ומחכה שתכה בה כבר שתקרע את המציאות שלה לגזרים.

אבל אתה קפוא.

אתה קפוא וכל מה שעובר לך בראש זה 3 מילים.

אבל דממה, השד שואב ממך את כל האוויר.

אתה נחנק.

מעצמך.

ואחרי שגמרת ומגיע הלילה הראש קצת מסתחרר.

והמחשבות לא מרפות, המראה משקרת - אתה מישהו אחר.

קפוא, תמיד.

"לילה טוב" אתה לוחש.

ושוב פעם, משקר.

חיוך קטן מתפרץ, הכרית תשמע אותך הכי טוב גם הפעם.

והשד נעלם עד הבוקר הבא.

לפתוח פצעים ישנים לא תמיד מועיל

להרוג את השנואים עליך הפך מזמן להרגל

ואני תמיד נותר מול דלת סגורה ושואל שאלות ונותר בלי תשובה.

מנסה לקדם, להצליח לשבור. מנסה לעמוד לבדי מול הקור.

ואולי הפעם אשאל, והפעם אשמע ממנה.

מגע קטן ורך, חם ואוהב.

אולי הפעם אשמע את שייחלתי לשמוע

שאוכל גם לתת וללכת.

שאוכל גם לברוח.