התוצאה

ואני מבטיחה לכם שכבר התחלתי ליכתוב את הסיפור החדש....

~יום שבת ה-1.12.2012~

*ועכשיו נעבור לחדשות... כידוע ב21 לחודש לוח השנה של שבט מאיה ניגמר וסוף העולם בא, הרוב טוענים שזה לא נכון, כעת נעבור לכותב שלו סטנלי ווקסלר שנימצא הרגע בברלין בועידת האו"ם, כן סטנלי, נעברו אליך, תודה אנדי, כמ שאתם רואים צופים יקרים אני נימצא עכשיו בחדר האו"ם והם כעת דנים על ה-21.12.2012 בואו נירא מה קורה שם..*

"יואווו איזה חפירות...." צעק טום וכיבה את ה-T.V

"למה כיבתה את זה אני הקשבתי לזה!" צעקתי לו מהמטבח,

"הם כול שנה חופרים שסוף העולם מגיע שנה הבאה וזה עדיין לא קרה!" אמרה קם וניכנס למטבח מסתקל אל איך שאני מכין קפה,

"זוכרת איך אמרו שבשנה 2000 העולם יתפוצץ או משו?" אמר לוקח את הקפה שהכנתי לו ולוקח שלוק,

"כן... היינו אז רק בני 12, איזה מלחיץ זה היה...." אמרתי מדליק סגריה

"מלחיץ? זה היה קורע! כולכך פחדת עד שלא רציתה לצאת ממיטחת למיטההה!!!" אמר ניקרע, "לא רציתה לחגוג את גח המולד! עש שאבאמא סופסוף נתנו לנו אלכוהל לא יצאתה! כלכך פחדתה עד שלא פתחתה עייניים אפיל בשביל ליראת כלום!!!" אומר צוחק בקול רם ואני התחלתי ליצחוק גם כן,

"אמא חשבה שכבר שתיתי וביגלל זה היתנהגתי ככה... אבל גם אתה פחדתה! אני זוכרת שכשנפתה מהמיטה צעקתה וצווחתה 'הצילו הצילו אני הולך למות אני הולך למווות ביל הציל...'" אמרתי חיכיתי אותו, והוא היסתקל עלי במבט מאיים,

"זה כבר לא מצחיק" אמר בשקט ובאדישת ולקח שלק מהקפה שלו,

לרגע הייתה דממה.... אבל זה לא נמשך יותר מדי זמן....

"אתה לא מבין איך צווחתה!"

"אתה לא מבין איך פחדתה!"

אמרנו בייחד וצחקנו....

~יום חמישי ה-20.12.2012~

*וככה ניגמר מבזק החדשות. וכעת נעבור לכתב שלנו סטנלי ווקסלר שידבר איתכם על מחר- היום האחרון-* אמרת הכתב ואני כיביתי את ה-T.V

"סטנלי הדביל..." אמרתי מדפדף בעיתון, כול עמוד שעברו עייני עליו הם מצאו את התהריך הארור הזה 21.12.2012

"תגיד טום" אמרתי וראיתי אותו בידיוק יוצא לסלון כנירא מהמקלחת כשמגבת אחת מחסה את פלג גופו התחתון ועם המגבת השנייה הוא מכסה את שערו

"מממ??" אמר מתיישב הכורסה ממול,

"חשבתי שעם מחר באמת זה היום האחרון, אולי נעשה הופעה אחת אחרונה מחר?" אמרתי ממשיך לדפדף העיתון

"אחלה" אמר וקם להיתלבש,

"זה בסדר את תתריח את עצמך יותר מדי אני אתקשר לדוויד" אמרתי באדישות, וחייגתי לדוויד, פתאום שמעתי צילצול זה נירא כאילו הוא בא בחוץ לבית אבל ממש מתחת לדלת...

"ביל! פתח את הדלת הזאת כבר!-" צעק וניתק....

"ואוו האוזן שלי... אני עוד אעבד את השמיע שלי ביגללך.." אמרתי לדיווד שבידיוק נכנס וגיאורג וגוסטב אחריו,

"מחר, אתם, הופעה!" אמר בפשטות והיתיישב,

"נהדר זה בידיוק מה שאני רציתי לעשות, הופעה אחרונה ליפני הסוף.." אמרתי מתיישב גם אני וכך גם גיאורג וגוסטב,

"ביל איפו המסרק שלי?" ניכנס טום בבוקסר לא קשור, "אני כבר חוזר" אמר וניכנס להיתלבש ואחרי שחזר כולנו התיישבנו והתחלנו לדון על ההופעה האחרונה.

"אוקיי, יש לי רעיון! אז ככה, נכון השיר שלנו Final day? אז נשיר רק אותו ונעשה כמו בקליפ על גג הבניין, אבל בלילה, ויהיה מופע אורות והכול יתנהל כרגיל והכול ואז בסוף השיר נעלה על מסוק ונעוף משם.." אמרתי

"רעיון טוב ביל" אמר דיוויד "עכשיו כולכם לכו לישון טוב טוב ומחר ב-3 תתיצבו באולפן, אני בנתיים אדאג לפרסם את זה" אמר ורץ מהבית שלנו,

"תאמת? אני לא זוכר את השיר טוב כולכך טוב"

אז מה את רוצה להגיד שאתה רוצה עכשיו חזרה כידי שלא יהיו פדיחות?" אמר טום עושה לעצמו צמות,

"זה רעיון טוב.... 2-3 חזרות לא יזיקו" אמר גוסטב,

"טוב אז בואו" אמר טום כשסיים את הצמה האחרונה שלו.

~ יום שישי 21.12.2012 20:00~

"אוקיי חבר'ה, היופ זה היום האחרון!, תעשו את ההופעה הזאת להופעה הכי טובה שהייתה לכם איי פעם!" אמר דיווד ויצא לגג,

"אוקיי, אני טיפה לחוץ" אמרתי נושם עמוק,

"ואני חייב לשירותים!" אמר גיאורג ורץ מכאן,

"תקשיב אחי, עם זה באמת היום האחרון, אני רק רוצה שתדע..... אני אוהב אותך אחי! בחיים אני לא אחליף אפחד במקומך! בחיים" אמר לי טום עם מבט רציני בעייניו

"גם אני אחי, גם אני..." אמרתי ופתאום היתחבקנו, חיבוק אחים שהרגיש באמת אמיתי, כזה חיבוק שרק אח יכול לתת....

"אוו חיבוקים גם אני רוצההההה!!!!" צעק גוסטב והיצתרף לחיבוק, ואחרי כמה דקות גם גיאורג היצתרף,

"קבלו במחיאות כפיים את טוקיו הוטל עם השיר היום האחרון!!!!!!" צעק דוויד למקרופון, ופתאום נישמע רעש גדול, יותר גדול ממה שיש הבהופעות, ממה שיש בחלוקת חתימות, ממה שיש בשדה התעופה ומהכול בייחד, יצאנו לגג ברלין והדבר היחיד שראינו זה את הראשים של המעריצים שלנו, כולכך הרבה מעריצים,בחיים לא היה לנו כולכך הרבה מעריצים, כולכך הרבה רעש, כולכך הרבה היתרגשות....

"תודה, אני באמת מקווה שזה לא היום האחרון, כי אני באמת לא רוצה להיפרד ממעריצים נפלאים כמוכם, אין עליכם באמת!" אמרתי והתחלנו לנגן:

(מי שרוצה להיצתרף מוזמן :     http://www.youtube.com/watch?v=aavktCdM5SQ      )

"תודה ולילה טוב!!!!!!!!!!!!!!!!!" צעקתי למקרופון,

בשניה שניכנסנו הבייתה טום נפל על הספה ואני על הכורסה וככה העברנו את הזמן האחרון שלנו בייחד בדיבורים ובלחשוב על כול הדברים הטובים שעשינו ביחד..

"זוכר איך בהלואין היתחפשתה לערפד ואני לקאובוי?" שאל אותי טום ועצם את עייני,

"חח כן, אכלנו כולכך הרבה סוכריות... מאז אני לא אוהב שוקולד..." אמרתי מוציא לשון,

"איך אתה חושב שיבוא היום האחרון?" שאל אותי ופתח עיינים,  ועבר למצב ישיבה,

"אני חושב שכול בנאדם יעצום עייניים ולא יפתח יותר לעולם....."

                                          ' אני אוהב אותך אחי! '............................

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

ופע הוואנשוט!

אני יודעת עוד פעם עצוב, אבל טיפה,

אני מקווה ליראות תגובות.....

בבקשה?