התוצאה

קמתי מן הכיסא הולכת לשים את הגיטרה במקום ולצאת מהדלת אבל פתאום שמעתי רישרושים והתלחששויות מאחורי הדלת...

הנחתי את הגיטרה ופתחתי את הדלת למסדרון בהפתעה מוחלטת ומשם, נפלו החברות שלי,

"נו באמת!" אמרתי והתחלתי ללכת לכיוון היציאה מהביניין עוברת מעליהן

"רגע חכי! אני יכול להסביר!" שמעתי צעקה של בן, היסתובבתי אחורה וראיתי אותו, האחד והיחיד שממנו? ממש לא ציפיתי לזה!

"אני לא מאמינה! גם אתה?!" אמרתי בקול מאוכזב ועצוב ביחד מרימה ידיים עד לאמצע, כאילו מחכה לחיבוק

"אני יכול להסביר לך!" צעק ורץ אלי,

"אני לא רוצה לישמוע ממך!" צעקתי והתחלתי לרוץ מהביניין חזרה למעונות שלי.

היי, אני איימי, בת 17 וחצי וכמו שהבנתם אני שרה, קצת חובבני כזה. תמיד החברות שלי מצוטטות לי, ותמיד אני תופסת אותן, אני לא אוהבת כשמקשיבים לי שרה..., זה שרץ אלי וצעקתי עליו היה חבר שלי, הוא יודע יותר טוב מכולם שאני לא אוהבת כשמצטטים לי בזמן שאני שרה, ממנו? הכי לא ציפיתי!

אני גרה בסוג של פנימיה כבר 5 שנים וזה כואב, ההורים שלי התגרשו ואז אבא שלי אנס את אמא שלי והרג אותה, אותי לקחו ממנו כי הוא בכלא על מה שעשה, ת'אמת? אני גם שמחה שלקחו אותי, הפנימייה הזאת לא כולכך רעה, יש לי פע חברות, 3 ליתר דיוק וחבר, כלומר היה לי חבר עד לרגע זה ממש...

רצתי בכול כוח חזרה למעונות ,לחדר שלי ושל השותפות שלי, כיוויתי שאין שם אפ'חד אבל טעיתי...

ניכנסתי לדלת בסערה טורקת את הדלת ושומעת גניחות,

*מה? מה זה?* חשבתי לעצמי והסתובבתי לכיוון המיטות שהיו לנו בחדר ורואה את אבי (

"אבי!" צעקתי והם קלטו אותי מתכסים בשמיכה הלבנה שהייתה לידם,

"עופי, את לא רואה שאנחנו כאן באמצע??" צעקה עלי זורקת כרית שפגע לי בפרצוף,

"אוף איתכם!" צעקתי יוצאת שוב מהחדר בסערה וטורקת את הדלת,

"מה קורה שם?" שאלה אותי אלכס, החברה הכי טובה שלי ועוד שותפה לחדר

"בית זונות זה מה שקורה שם!" צעקתי משלבת ידים ומתחילה ללכת לכיוון המחששה שלנו בפנימייה,

"הפרוצה הזאת עוד פעם הביא בנים לחדר?" שאלה רצה אחרי מנסה להשיג אותי,

"כן!" צעקתי בודקת עם לקחתי את הסיגריות שלי,

"בסדר מה את צועקת..." אמרה לי בקול נעלב מעט, ממשיכה ללכת אחרי, "על מה את ביכלל כועסת?" שאלה אותי בשיא תמימותה...

"או יופי, כאילו שאת לא יודעת" אמרתי לה בקול מזלזל לא מעט,

"טוב בסדר, סליחה שצוטטתי לך כששרת, אבל את שרה מדהים, זה פשוט מרגיע את הנשמה לשמוע אותך שרה" אמרה בקול ילדותי אך עם זאת בקול חולמני...

"תודה" אמרתי בלי שום רגש מתחילה לטפס על הגדר אל מחוץ לפנימיייה,

"מה את עושה? את רוצה שיתפסו אותך?" צעקה לי אלכס,

"ניגמרו לי הסיגריות, אני הולכת ליקנות עוד, את צריכה משו?" שאלתי אותה בזמן שאני יורדת בצד השני כבר,

"אני באה איתך" אמרה מתחילה לטפס גם היא,

"לאן נלך ליקנות?" שאלה אותי רצה אחרי שוב,

"אני הולכת ליקנות אצל אולג" אמרתי הולכת עדיין עם ידיים משולבות,

"למה אצלו? זה בצד השני של העיר!" עצרה וצעקה לי,

"זה הכי זול שם!" צעקתי לה חזרה ממשיכה ללכת והיא חזה לרוץ אחרי.

אחרי 25 דקות הליכה מהירה הגענו לצד השני של העיר, עוד היה אור אבל בדרך כלל בזמן הזה 5-6 ככה בערב כבר מחשיך...

"תן לי שתי קופסאות" אמרתי לו והוא נתן לי ושילמתי,

"תודה" אמרתי ישר פותחת אחת ומתחילה לעשן ,לוקחת כול שחטה ושחטה לראות ומתחילה להירגע מכול העצבים שחתפתי, זה היה כולכך מרגיע כולכך ממכר, כולכך הייתי חייבת את זה...

"תני לי גם!" אמרה לי ונתתי לה סיגריה מהחפיסה ומצית, גם היא לקחה שחטה עמוקה וכנירה גם נירגעה, זה לא היה סמים, אלה היו סיגריות בטעם מנטה, זה היה מרגיע אותי כולכך, מנטה תמיד הזכיר לי את אמא שלי בבוקר, נושקת לי על הלחי בעדינות, מעירה אותי לבצפר, תמיד היה לה ריח עדין של מנטה....

התחלנו ללכת חזרה לפנימייה בדרך הייה שקט, היא לא דיברה ואני לא דברתי, הכול היה כולכך שקט, רק ליפעמים עברה לה מכונית או אמבולנס שציפצף לכביש הרייק....

"בא לי לישון" אמרה אלכס מנסה לפתח שיחה,

"גם לי" אמרתי זורמת.

כשחזרנו לא היה לנו כוח לטפס אז ניכנסנו מהשער, היה אפשר להיכנס עם כרטיס מזוהה אבל לצאת אחרי 8 היה אסור, ולהיכנס אחרי 12 לא נתנו....

"את חושבת שהזונה הקטנה שלנו סיימה כבר?" אמרה מצחקקת,

"אני חושבת שהיא סיימה עם הבחורה ה-5 ליפני חצי שעה." אמרתי ושתינו צחקנו צחוק מתגלגל..

ניכנסנו אני ואלכס לחדר שלנו בשקט מוחלט שומעות נשימות עדינות ורגועות החלטנו ליבדוק עם זו אבי שוב עם הבנים שלה או שזו היא סתם יושנת.

הלכנו למיטה שלה בחושך שבקושי רואים שם משו עם ביכלל,היסתקלתי על המיטה, היא לא הייתה שם...