פעם שלישית גלידה!,
זאת הפעם השלישית שאני מעלה את הפרק. ממש מקווה שזה ישמור לי....
כודם כול כמה הודעות:
-
אני דיי מאוכזרת מכמות התגובות...
-
הפעם אני לא אגיד את כמות התגובות שצריך... תחשבו לבד כמה אתם רוצים....
-
אני עושה רשימת דמויות בזה של הרשימות..... תעיפו מחר מבט..
-
בפרק הזה יש 1,098 מילים.. XD
ועכשיו..
לפרק!!
תהנוו!!!!!!!!
פרק 7:
מהפרק הקודם:
"קוראים לי צ'אק, ביל? מזכיר לך משו?" אמר ופנה לביל וזה הנהן לשלילה "אוקיי... פגשתה אותי ליפני 5 שנים, ביל?" אמר ושוב פנה לביל,
"סורי..." אמר, צ'אק התקרב לביל והסתקל לו בעיניים, לצ'אק היו עיניים חומות ופגועות אך גם מרושעות, היו לו שפתיים אדומות כאילו שם אודם ועור חיוור שנתן לשפתיו את האודם המיוחד הזה, היה לו שער שטני כהה, כשצ'אק חייך הוא חשף שיניים לבנות וישרות ממש כמו של כוכב, אבל את כול היופי הזה הרס קול הבס שלו. ביל הסתקל לו טוב טוב בעיניים וכנירא החל להיזכר....
הפרק:
"את.. אתה... אתה זה...." החלג לגמגם, עיני הדבש שלו הפכו בן רגע לעיינים עצובות ומפוחדות הן איבדו את הצבע הטבעי המהמם שלהן והפכו לשחורות. שחורות, עצובות ומפוחדות
"ביל? ביל? הלו ביל?" קראתי לו אך הו לא הגיב הוא המשיך להסתקל עליו עוד שניות ואז הוריד את הראש ופרץ בבכי חירש. דמעות ירדו ממנו ללא כול שליטה כאילו שהוא התאפק שנים שלא לבכות... "בילי מה קרה??" שאלתי אותו ושמתי את ידי עליו, צ'אק הסתקל עלי בעיניו המרושעות ועבר לביל ואז בחזרה אלי , "ביל מי הוא? מאיפו אתה מכיר אותו?" שאלתי מעבירה את מבטי מביל לצ'אק וחזרה,
"נירא שהוא לא יכול לדבר אז אני אספר לך...
"ביי אחי, לילה טוב" הוא אמר מעבר לדלת, אני ישבתי מאחורי דלת הכניסה לחדר,
"סופסוף קצת זמן לעצמי" שמעתי אותו אומר וסוגר את הדלת. לא האמנתי למראה עיניי, הוא היה כולכך יפה, כולכך צעיר, טוב הוא צעיר ממני רק בשנה וחצי בעצם....
בכול מקרה הוא ניגש למזוודה והוציא משם בגדים נקיים והלך להתקלח, בזמן שהוא התקלח התנחלתי לו במיטה שגם ככה לא הייתה מסודרת כולכך אז לא הייתה לי כול בעיה להיתחבא שם. כאשר הוא יצא מהמקלחת הוא היה רק בבוקסר וישר ניזרק על המיטה, כלומר עלי, תפסתי אותו ו....." הוא לא הספיק להשלים וביל פרץ לדבריו
"הוא אנס אותי" אמר ביל בשקט עדיין עם ראש מורד ועיינים עצומות,
"מה?!" אמרתי המומה, הדבר הזה הדהים אותי, הייתי ממש בהלם, שוק טוטאלי!
"מה ששמעת מתוקה, ועם לא תתנהגו יפה זה עלול ליקרות שוב" אמר והתכופף אלי, "זה יכול ליקרות גם לך" אמר מחזיר עם עצבאותיו בנסטר שלי בעדינות,
"אני הולך לעיר לכמה שעות, תדאגו ששני אלה לא יצאו מהחדר הזה" אמר וטרק את דלת החדר. נאנחתי, ביל הרים את מבטו אלי לכמה שניות ואז הפנה את ראשו לכיוון השני
"הֵי? ביל?" פניתי עליו אך הוא לא ענה לי הוא רק הסתקל לצד השני בעצב ללא כול תזוזה. במשך כמה דקות ניסיתי למשוך את צומת ליבו אך הוא לא שם לב אלי כלל
"נו בילי בבקשה, לפחות תסתכל עלי פעם אחת" התחננתי בפניו, הוא הסתובב עלי, עייניו ואפו היו אדומות מבכי, על לחיו היו שבילים שחורים-אפורים מכול האיפור שנזל עם הדמעות, הוא הסתקל עלי העיינם עצובות ותמימות,
"עם זה ישפר את הרגשתך אני יודעת איך זה מרגיש..." אמרתי מנסה לנחם אותו הוא הסתכל עלי במבט לא מבין, "סליחה? אפשר לקבל חבילת טישו בבקשה??" שאלתי את אחד מהאנשים ששמרו עלינו והוא הלך להביא, "תודה, קח" אמרתי מגישה לו מגבון לך בחיוך, הוא לקח והוריד את האיפור מהעיינים שלו,
"פספסת פה.." אמרתי מראה לו על הלחי
"כאן?" אמר וניגב
"לא, רגע הינה" אמרתי מנקה לו את הלחיים, לרגע אחד היה שקט, הסתכלנו זה על זו, הרגשתי איך הסומק עולה וזה לא ביגלל ההרגשה כשאתה פוגש מישו ומרגיש שהוא מושלם עד שאתה מגלה את האישיות שלו...
הרגש שעלה לי כשהייתי עם ביל היה שונה כיוון שבמשך ה-12 שעות שבילינו יחד, למדתי להכיר אותו מעט טוב יותר מכול שאר המעריצות, בגלל זה אני לא כולכך מתלהבת עכשיו. לאט לאט התקרבנו, הרגשתי את הנשימות החמות שלו על שפתי, שפתיינו נגעו זה בזו בריפרוף, הוא ליטף את שערי והעביר את ידו על לחיי וכך גם אני עשיתי לו, עצמתי את עיניי והרגשתי משו חמים נוגע בשפתי, התחלו להתנשק בעדינות וברקות כאילו שומרים את הטוב לסוף...
~אצל אבי~
~עדיין ערב~
"וואוו אני עדיין לא מאמינה שאיימי שלנו נעלמה" אמרה אלכס במבט עצוב בזמן שהיא יוצאת מהמקלחת עם מגבת על גופה,
"את ראית שהיא לקחה את האקדח איתה, היא תהייה בסדר" אמרה אבי קמה מהמיטה והולכת לעבר הדלת,
"כן אבל עדיין, מה עם יכאיבו לה? וגם לביל, היא ממש חולה על ביל והיא יכולה להכאיב לעצמה עם יכאיבו לו ממש" אמרה אלכס מייבשת את שערה השחור כפחם בעזרת מגבת
"לאן זה?" שאלה אלכס
"אני רוצה ללכת לדבר עם דיווד ואז לטום" אמרה נאנחת
"למה לדיווד?"
"כי הוא אמר שהוא מטפל בעיניין הזה" אמרה ויצא החוצא, הולכת לעבר החדר של דיווד בצעדים קטן ושקטים,
~אחרי כמה דקות של דפיקות אינסופיות~
"נו באמת איפו הוא?" היא דיברה לעצמה בזמן שהיא עומדת שם כבר 10 דקות ודופקת על הדלת, אבי הצמידה את האוזן ושמעה נחירות רועשות מאוד, "יופי עוד אחד שנוחר כמו לא יודעת מה.." אמרה לעצמה פונה לחדר של טום.
"כן?" אמר טום בשניה שפתח את הדלת,
"אני יכולה להיכנס?" היא שאלה וטום פתח את הדלת לרווחה, אבי ניכנסה והתיישב אל אחת הספות וטום התיישב מולה, "העיניים שלך..." היא אמרה מסתקלת טוב טוב עליהם
"מה איתם?" שאל משפשף את עיניו
"הן אדומות... בכיתה? אתה בכיתה..." אמרה עוברת לשבת לידו
"מה פתאום, אני? לבכות? אני... אני סתם עייף..." אמר מזייף פיהוק
"אתה יודע, זה בסדר לישמור על תדמית הגנגסטר שלך, אבל במקרה הזה הכי טוב ליפרוק הכול החוצה" אמרה פותחת ידיים לרווחה כאילו מחכה לחיבוק, הוא הסתקל עליה לכמה שניות בגבות מורמות, "טוב, עם אתה בסדר עם זה שאחיך נחטף ולא רוצה לפרוק קצת אז אני אלך" אמרה אבי קמה לעבר הדלת
"לא! חכי..." אמר טום קם אליה ותופס את ידה, "אני... אני באמת רוצה ליפרוק קצת" אמר והוביל אותה למיטה שלו, הוא התיישב וסימן גם לה לשבת. היא הסתכלת עליו כמה רגעים ואז התיישבה.
"נו, דבר" אמרה לו מורידה נעליים ומתיישבת ישיבה מזרחית,
"טוב אז... תראי, אני וביל בחיים לא היינו כולכך רחוק כולכך הרבה זמן, אני לא יודע מה לעשות עם עצמי כשהוא לא קרוב אלי!" אמר לה טום מחזיק עם ידו את הראש,
"מה זאת אומרת אפעם לא התרחקתם?" שאלה לוקחת את ידו השניה בידה,
"תראי, עם ביל היה חולה ולא הלך לבית הספר, אני נישארתי איתו בבית, וככה זה גם להפך, אפילו כש... פעם אחד....כשהיינו קטנים, ביל הובא לבית חולים כי היו צריכים להוציא לו דחוף את השקדים, ואני ישבתי כל היום ליד המיטה שלו, ובסוף נרדמתי עליה. וכשהוא התעורר אני האדם הראשון שראה, אומנם ישן... אבל עדיין אפילו כשרק הסירו לו את השקדים והוא היה תחת הרדמה של כמה שעות.. אפילו אז ישבתי איתו ולא עזבתי אותו לרגע" (זה דרך אגב קטע אמיתי) הוא אמר ונאנח,
"הווווווו... חמוווווווודד..." אמרה וחיבקה אותו,
"תודה, ליפעמים חיבוק קטן ממש יכול לעודד" אמר מחבק אותה, לפחות פעם אחת לא עברה לו מחשבה סוטה בראש כשבת חיבקה אותו, הוא עטף עם ידיו הגדולות והשריריות את גופה של אבי וככה הם ישבו כמה דקות, מבלי לזוז...
תגובות?
~~~~~~~~~~~~~~
עריכה:
תראו היום עד עכשיו (16:13) ניכנסו 8 אנשים ומתוכם הגיבה רק אחת!
תתביישו לכםם!!!!!
בושה וחרפה להכנס לקרא ולצאת כאילוו כלום!
תתביישו!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
