התוצאה

כי אמא שלי כלבה ולא מוכנה להקשיב לי!

מצאתי לי זמן לפרוק הכול...

משומה כול לילה אני ניכנסת לתיקייה שבה אני שומרת את טוקיו הוטל הטובים, המגניבים, המבינים במוזיקה, הישנים!

וכול פעם שאני רואה את הרעמה, או הראסטות...

או שומעת את השיר הראשון ששמעתי.. (Don't Jump) או כול שיר ישן אחר...

עולות לי דמעות..

ללא שליטה..

זה מרגיש כאילו הם מתו...

ואת מקום הכבוד שלהם תפסו אנשים אחרים ושונים לגמרי...

ידעתי שיום אחד השינוי הזה יבוא... אבל לא ידעתי שהוא יגיע כולכך מהר...

בקושי הספקתי להעריץ אותם...

רק שנה וחודשים בודדים א-ה-ב-ת-י אותם ליפני השינוי המגעיל וההרסני הזה...

ורק עכשיו הבנתי...

אחרי הערצה של שנתיים הבנתי שהערצתי סתם בובות על חוטים...

למרות שליפני השינוי הם היו מעולים...

הם עדיין היו בובות על חוטים...

2005-2009 הם ניגנו רוק, כי זה מה שהלך טוב, זה מה שעשה להם נעים...

2009 והלעה... הם מנגני פופ..., כי זה מה שאומרים להם... כי הם מנסים להרגיש שוב נערים...

אני מזל תאומים- זה מזל שאוהב שינוים, ואני באמת אוהבת שינויים...

אבל השינוי השנוא עלי מכולם זה השינוי של טוקיו...

זה כולכך חבל, כולכך עצוב שטוקיו הוטל התמסחרו..

אני יודעת מה אתם חושבים:
"אין בזה שמודבר רע!"

"הם עושים את זה בשביל הפרנסה"

"הם בוחרים להתמסחר"

וכול השיט הזה...

על מי אתם מנסים לעבוד?!!?!?

אתם עובדים רק על עצמכם ולא על אפחד אחר!

תבינו שזה שאתם חיים באשלייה או לא אשלייה שזה בסדר שהם התמסחרו, בסוף תבינו שזה לא טוב!

המיסחור זה דבר רע!

אנשים שקונים את הלהקה הורסים אותה בשינויים דראסטים, קיצוניים, פיתאומיים!

להקה ממוסחרת מנשה בפתאומיות את המוזיקה שלה, את הלבוש שלה, את סיגנון החיים ואפילו את סיגנון ההתנהגות!

זה בסדר לחיות בבועה ולהגיד לעצמך:

"זה לא התמסחרו הם רק התבגרו"

זה בסדר רק כשאתה מבין שאתה משקר לעצמך בפרצוף!

תראו את ההבדל המגעיל הזה!

פשוט תשימו לב!

טום, זה שלאט לאט את מתחילה לחשוב "היי הצמות דיי מתאימות לו" זה בסדר, זה דבר רגיל,

זה שאת אומרת לעמצך "אני אוהבת את הביל החדש!, אני אוהבת לבוש משונה ומוזר ואני אוהבת את העובדה שהוא שר שירים לא לאנשים אלה ל'חייזרים' שהוא מאמין בהם והיי עם הוא מאמין אז אולי הם קיימים? אז גם אני אתחיל להאמין, ואני אוהבת את השינוי במוזיקה שלהם כי פופ זה מה שהולך עכשיו! אז למה שאני לא אקשיב לפופ כמוהם?" זה! זה ממש לא בסדר!

פעם הוא שר שירים לאנשים, כמו בסקרים: "תצעק  עד שתרגיש את זה!" ובניינו מי לא מרגיש טוב יותר אחרי שהוא פרק עצבים?

ומה עם ביי יור סייד? למה זה לא נתן תחושה שתמיד יש מישו לצידו?

ומהה עם דונט ג'אמפ?, בי זה נוגע במיוחד ביגלל שזה השיר הראשון ששמעתי ולא ביגלל שניסיתי להתאבד, אבל הבטחתי לעצמי שעם אני איי פעם ארצה להתאבד אני אשמע את כול השירים הישנים של טוקיו הוטל, גם עם אני אשנאה אותם למוות, ורק אחרי זה אני אשמע את דונט ג'אמפ ואקפוץ מהגג... אם עדיין יתחשק לי אחרי השירים שלהם כי השירים הישנים שלהם היו מעודדים!

והחדשים הם סתם חסרי כול משמעות!

נכון יש ישר אחד אולי שניים שיש בהם משו שמזכיר אותם, את טוקיו השל פעם...

in your shadow i can shine- זה השיר הראשון שמזכיר לי אותם, את הישנים

ו-Zoom Into Me- מזכיר אותם, למרות שאני אישית מעדיפה את אין יור שאדו....

תראו אני סך הכול לא רוצה להוציא אותם רעים או להגיד לכם להפסיק להעריץ אותם! אני רק אומת שהם השתנו לרע!

ואני לא אחת שזורמת עם הגל ועם השינוי הזה יורדת, וזאת עובדה אני עדיין מעריצה של טוקיו הוטל, אבל מעריצה את טוקיו הוטל השינים ולא את החדשים...

(ת'כלס תראו דפקתי לכם חפירה, זאת רק פריקה מי שלא רוצה לקרא לא חייב... אבל לפחות תעיפו מבט קטן... ותגיבו.....)

מתגעגעת לראמה..

מתגעגעת ללבוש..

מתגעגעת לראסטות..

מתגעגעת לסגנון הישן..

הסגנון הישן של המוזיקה של הלבוש של הכול..

מתגעגעת לתקופה הזו שלא הכול היה באנגלית..

לתקופה שלא הכול היה ממוסחר..

לתקופה שלא היו פלייבקים..

התקופה הזו היא התקופה הכי מרגשת

והכי קשורה אל המעריצים..

מתגעגעת לקהילה הישנה..

מתגעגעת למעריצים האמיתים..

שעזבו בגלל סיבות אלו..

מתגעגעת לתקופה שכ"כ אהבו אותם בארץ..

ושכמה השקיעו בהם כדי להביא אותם לארץ ..

ושכמה הם אהבו אותנו..

ולתקופה שלא נכנסו אליהם יותר מידי אל החיים..

ולא מתגעגעת לתקופה שאמריקה השתלטה עליהם..

השתלטה עליהם לרעה..

בהכול..

עכשיו הכול ההפך :/

חבל שאי-אפשר לחזור לאחור..

(ת'כלס גנבתי את זה ממנה... אבל רק כי אני הכי מתחברת בעולם לזה עכשיו!)

פשוט פעם אהבתי אותם יותר...