התוצאה

קולולולולוו פפפפפפפפרקקקקקקקקקקקקק!

תהנו:

מאירועי הפרקים הקודמים:

"אבא שלי אנס אותה כבר כמה שנים ובפעם האחרונה היא התנגדה לו ממש והרביצה לו וכול השיט הזה אז הוא הרג אותה וזהו, ובי הוא התעלל מעט, למרות שהוא אהב אותי מאוד, וכול פעם שהיה מרביץ לי אחרי כמה דקות היה מביא לי מתנות…" אמרתי עם דמעות בעיניים שלאט לאט החלו להסתיר את הכביש וירדנו מעט מהמסלול

"תיזהרי!"

פרק 11

עצרנו בצד הכביש, האיפור הכהה שלי נזל ביחד עם הדמעות שלא יכולתי להסתיר,

"היי, הכול בסדר?" שאל אותי ביל יורד מהאופנוע ומוריד את הקסדה שלו, הוא התקרב אלי והוריד גם לי את הקסדה מנגב את הדמעות שלי עם האצבע הגדולה,

"לא" אמרתי בקול חלש,

"הוא יושב בכלא, הוא לא יכול לפגוע בך יותר" הוא אמר מנסה לנחם אותי ללא כול הצלחה

"בדיוק!, אני מעדיפה שהוא ירביץ לי מאשר שאני אהיה יתומה" אמרתי מסתכלת לו בעיניים ומחכה שיגיד משו מנחם

"עם הוא לא היה בכלא והיה מרביץ לך… היית יכולה עכשיו להיות בבית חולים ולא להיות עכשיו איתי" אמר מחייך בעדינות,

"מממ…"

"בואי נמשיך לנסוע. לפני שצ'אק יחזור ויגלה שברחנו" אמר שם את הקסדה שלי עלי ואת שלו עליו.

הנסיעה הייתה שקטה אני לא דיברתי וביל לא דיבר, שנינו שתקנו וכול אחד חשב על משו אחר…

"היי ראית?" שאל ביל בשמחה מצביע על שלט שעברנו כבר,

"מה?" שאלתי לא מבינה

"היה כתוב שם שעד לעיר פרייגה (?!) יש עוד 400 קילומטר!" אמר מאושר,

"אז יאללה יותר מהר"! אמרתי ונתתי גז וביל תפס אחיזה חזקה יותר,

~כעבור שעתיים~

"היי תראה, הגענו!" אמרתי מורידה מהירות,

"תזכירי לי לא לעלות איתך יותר על אופנועים ואולי גם מכוניות…" אמר לאט לאט עוזב אותי

"חח, טוב יאללה, זה נירא מיושב…." אמרתי עוצרת ליד הכניסה של העיר

"את חושבת שזה ישוב של קניבלים?" אמר והסתכל עלי במבט רציני

"הא?" אמרתי במבט של WTF

"נו את יודעת אולי זה ישוב מנודה ואין להם שם אספקות אוכל והם אוכלים אנשים…" אמר מכווץ את עיניו

"כן ביל זה ישוב מנודה שיש בו פרארי וקאדילקים שנוסעים ברחובות…" אמרתי מנידה את ראשי מצד לצד.

"טוב בסדר, בואי נסע לאיזה מלון"

"אין עלי כסף…" אמרתי מעקמת את שפתיי

"זה בסדר, לי יש, במקרה שחכתי להוציא את הכרטיס שלי מהמכנס והוא נמצא פע עלי"  אמר מחייך קלות

"טוב" אמרתי והתחלנו לנסוע בעיר ולחפש מלון

"היי תראי, מלון בשם טוקיו" אמר מצביע לעבר מלון גדול וגבוהה.

חניתי את האופנוע הגנוב שלנו ונכנסנו למלון, בקבלה זיהו את ביל והוא אמר שמילה לא יוצאת לתקשורת אחרת המלון יפשוט רגל והיא לא אמרה מילה ונתנה לנו חדר זוגי.

"וואו החדר מאוד יפה!" אמרתי מסתכלת סביב,

"אני ראשון במקלחת!" צעק ביל וניכנס לדלת מבלי לחכות לתגובה

"אני חושבת שאני מאוהבת בחדר הזה" אמרתי מתיישבת על המיטה הזוגית הענקית ביותר שראיתי, אמרי כמה דקות ארוכות וזפזופים ב-T.V ביל יצא עם מגבת על הראש ועל פלג גופו התחתון, הסתכלתי טוב טוב על גופו, הוא היה רזה מאוד עם צלעות שבלטו בצורה מחרידה, היה לו גם עגיל בפטמה שעשה לי חשק וכמה ריבועים קטנים בבטן, "ואוו" אמרתי בחיוך

"איימי.. איימי… הלו.. להתעורר שם!" אמר מצחקק לו,

"אוו סורי… אני.. תורי להתקלח?" שאלתי כשחזרתי מארץ הפנטזיות שלי,

"חח כן" אמר צוחק הפעם בקול רם יותר

"טוב…" אמרתי קמה לכיוון המקלחת

"יש שם מגבת והשארתי את החלוק לך" אמר מחייך מתיישב על המיטה.

"טוב.. הלכתי" אמרתי וסגרתי את הדלת…

~נקודת מבט של ביל~

היא סגרה את הדלת ואני החלטתי להתקשר לטום כדי שירגע וידע שאני בסדר גמור,

"הלו טום?-

-כן כן אני..-

-הצילו…-"

~נקודת מבט של טום~

"שניה חברה יש לי טלפון" אמרתי מתרחק מעט

"תמהר טום, אתם עולים עוד כמה דקות!" צעק לי דיווד

"הלו-

-הלו ביל זה אתה? איפו אתה? הכול בסדר?-

-הלו? ביל"

"מה קרה טום?" שאלה אותי אלכס שראתה את המבט על פני

"הוא התקשר ו..." אמרתי ודמעות עלו על פני ללא שליטה…

~חזרה לאיימי~

"ביל? הכול בסדר שם?" שאלתי בזמן שזרם המיים החמים זרם על גופי החיוור מעט,

"ביל?" לא הייתה כול תגובה, היה שם רעש, צעקה ועכשיו שקט,

~דפיקה בדלת~

"מי זה?!" שאלתי בפניקה, הדלת ניפרצה ובפתח עמד…

זהוווווווווווווווווווווווו!!!

מי עמד בפתח הדלת?

העם זה צ'אק?

או אולי ביל?

או שזה אולי ביכלל  פיט?

או שזה ה…

טוב זהו אין יותר אפשרויות…

תגיבו מי אתם חושבים שעמד בדלת!