לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

התוצאה


ליפעמים מפגש מקרי אחד יכול להוביל לאסונות מופלאים

Avatarכינוי: 

בת: 30

ICQ: 401115296 



מצב רוח כרגע:

פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2010    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

3/2010

הודעה+ פרק 4 חלק ב'


תראו, אחרי שראיתי את הסטטיסטיקה (כמות הכניסות לבלוג)

הבנתי שרוב האנשים פע בסדר עם זה  שאני אפרוש, (ביגלל החוסר תגובות)

אז... אני באמת פורשת! - חלקית!!!!

אני אסיים לעלות את הסיפור ואחריו אני אפרוש על בטוח..

אז נעבור לפרק??

 

 

פרק4 חלק ב'

 

 

מהפרק הקודם:

"נו באמת מהזה השירים האלה על הבוקר?" אמרתי לעצמי שמה משו יותר נורמאלי כמו טוקיו הוטל.

הלכתי לעשות דוש מהיר.

אחרי שיצאתי שמעתי קול מפציח בשירה בזיופים כבר קלים, לא כמו פעם, יצאתי בהפתע ליראות מי שר, ותאמינו או לא....

"אבי?!" 

 

פרק 5

 

הייתי בשוק, שוק כזה לא קיבלתי בחיים שלי, גם לא כשגיליתי שפיט בגד בי....

"חח...חחח....חהחהחהחחהחהה!!!!" ציחקקתי ואז התחלתי לצחוק כמו משוגעת, "אני בטח מדמיינת.. שאבי תשיר טוקיו הוטל? חה!" אמרתי בקול הולכת לכיוון הארון, היא רק היסתכלה עלי כאילו שאמרתי משו מוזר,

"תגידי" אמרתי והיסתובבתי עם הפנים עליה, "מה שרת?" אמרתי שמה ידיים על המותניים,

"טוקיו הוטל?" אמרה בשקט,

"או כן? איזה שיר שלהם?" אמרתי מגלגלת עיניים,

"את.. אמ... למה אני ביכלל חייבת לך הסברים?!" צעקה לי בקול מובך,

"אני לא מאמינה!" צעקתי בקול, "את שרה שירים של טוקיו הוטל!!!" צעקתי "זה אומר שאת.. שאת מעריצה!!!"

"טוב כן אני מעריצה שלהם, עם החפירות שלך ושל אלכס עליהם אני כבר התאהבתי בהם בעצמי!" אמרה מתיישבת על המיטה שלה,

"או.קיי..." אמרתי מסתובבת לארון ומתחילה לחפש בגדים, "אז...." אמרתי מוציאה קופוצון בצבע שחור עם ציור של ג'אק, "בא לך איתנו להופעה?" אמרתי מהר,

"של??.." אמרה בזילזול...

"טוקיו" אמרתי והיא התחילה ליצוווח ולהיתשגע ולקפץ,

"ברור אבל מתי זה? זה בעיר? " שאלה במהירות ובסוג של סנוביות,

"כן זה בעיר, וזה בעוד כמה שבועות, אז רוצה?!" אמרתי לה מוציא סקיני בהיר והורקת אותו על המיטה,

"כן" אמרה בשימחה ויצא מהחדר,

*בסדר...* חשבתי עצמי ממשיכה להוציא בגדים מהארון ולהיתלבש לבשתי את החולצה שהוצאתי ואת הסקיני' לבשתי כובע שחור חמוד כזה,עגילים בצורת גולגולת, נעלי אולסטאר, שמתי אייליינר שחור וקצת גלוס ורדרד ולקחתי את התיק שלי(תמונה בסוף) יוצאת לכיוון המיבנים של הכיתות, ניכנסתי לאחת הכיתות מתייישבת במקום שלי ,מוציאה מחברת ומתחילה ליכתוב כול מיני מילים, אפילו לא שמעתי את הצילצול או את המורה מלמדת או את הצילצול להפסקה

"איימי? את פע איימי?" שמעתי צעקה, הרמתי את ראשי רואה את הכיתה רייקה לגמרי מכול התלמידים ורק אלכס עמדה בדלת כאילו מחכה לי,

"את הייתה כאן כבר איזה רבע שעה מה איתך את באה החוצה?" שאלה ניגשת אלי,

"לא שמעתי שהיה צילצול" אמרתי קמה מכניסה את המחברת לתיק, "או שהמורה לימדה ביכלל" אמרתי החיוך והיא הינהנה לי וציחקקה קלות,

"אז יוצאים לקניות לקראת ההופעה והארוחה של טוקיו?" שאלתי מחיייכת

"כן!, מה את הולך לילבוש?" שאל מסתקלת עלי במבט תוהה,

"אני חושבת טוניקה וטייץ להופעה ושמליה לגנטית לארוחה" אמרתי מחייכת לה.

את שאר היום עד סופו בילינו בחוץ, בקנויון ובכול חנות בגדים שקיימת!

אני חושבת שיש לנו מספיק בגדים לכול השנהD:

 

 

"אני מקוווה ששלושת החודשים האלה יעברות מהר!" אמרה לי אבי שהייתה במיטה היחידה ממול,

"למה?!" שאלה אלכס, הרי לא סיפרנו לה שגם אבי מעריצה,

"אני יכולה לספר לה אולי? אני? אפשר?????" התחננתי בפני אבי והיא הינהנ ללא בריירה,

"אבי שלנו מעריצה שרופה של טוקיו הוטל" אמרתי לה בקול מעצבן, מתהפכה ומסתקלת מהמיטה העליונה על אלכס שישבה במיטה התחתונה

"מה?!" אני בשוק!!!!!!!!!!!!!!!!!!!" צעקה על כול החדר,

"גם ני הייתי המומה" אמרתי וכיביתי את האור ואחרי כמה שניות נירדמתי....


 

זהווווווווו.......

פרק הבאה אולי עוד יומיים

תלוי לפי התגובות יותר תגובות יותר מהר........

 

 

(*.//)

 

 

 

 

נכתב על ידי , 18/3/2010 20:15  
25 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הודעה! (קצת חופרת)


 


  

אוקיי זהו זה..

נימאס לי פשוט....

אני משתדלת ליכתוב לכם פרקים כמה שיותר מעניינים אבל אני לא מקבלת תגובות עליהם ביכלל!

5 אנשים הגיבו מתוך אולי 20 שקראים,
אני ידעת את זה כי יש אנשים שניכנסים, קוראים ויוצאים

אבלל הם מופיעים אצלי ברשימה של המבקרים!

ועוד כמה אנשים כאלה שאין להם למשל בלוג ניכנסים ויוצאים

ואני יודעת את זה לפי מדד הכניסות לבלוג!

אתם יודעים שבחודשיים הראשונים שפתחתי ת'בלוג היו לי 1,318 כניסות בחודש,

בכול חודש בניפרד!

 ואני לא מגזימה ואני יכולה לעלות תמונה של הנתונים עם בא לכם!

בסיפור הראשון הייתי מעלה פרק כול יום כי כול יום היו לי 20 תגובות

אבל עכשיו יש לי 6 תגובות ביותר משבוע...

וזה מעליב...

מאוד...

 

לכן החלטתי ליסגור את הבלוג, אולי אני אחזור יום אחד עם יהיה הרבה תגובות

ואולי אני ביכלל לא אפרוש עם יהיו הרבה תגובות....

אבל לפי כמות התגובות שיש לי עכשיו ביחס למה שהיה פעם?

יכול להיות שאני לא אחזור יותר בחיים...

 

 

סורי עם אהבתם את הסיפור החדש...

אני לא בטוחה שאמשיך אותי...

 (אבל יש סיכוי קלוש לגמרי שאני אסיים אותו ואז אפרוש... סיכוי קלוש מאוד....)

 

להית'...

 

 

  


נכתב על ידי , 13/3/2010 20:04  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פרק 4-חלק א'


קודם כול חפירה לא ממש קצרה...

נעלבתי!

למה אתם שואלים??

כי אין לי תגובות בכלללללל!!!!

מה קרה אנשים? על הפרק האחרון קיבלתי רק 5 תגובות מ4 אנשים!

תתביישו לכם!!!!!!!!

אבל בגלל שאני חמודה ונחמדה אני נותנת לכם את פרק 4,

 אבל בגלל שאתם לא מגיבים אני מחלקת אותו לשניים,

 זה היה אמור להיות פרק אחד ארוך אבל לא.....

תהנו...

 

 

פרק 4  חלק א'    

 

כבר עברו 5 חודשים, הוא למזלי יושב בכלא ואני התגברתי על האונס וכמעט על העישון שלי, לא הייתי מעשנת כולכך הרבה כמו פעם.... אבל עדיין אני מרגישה שיש לי מין טראומה מהאונס......

 

"איימי? קיבל דואר!" צעקה לי אלכס וזרקה עלי חבילה קטנה ודקה, פתחתי בהיסוס את החבילה והפכתי אותה, ראיתי שנפלו ממנה 3 כרטיסים לאנשהו וליפני שראיתי לאן הכרטיסים מופנים נפל מהחבילה מכתב,

"ממי זה?" שאלה אותי אלכס, עשיתי לה סימן של 'לא יודעת' עם הידיים ,

פתחתי את המכתב והתחלתי לקרא בקול....

 

'איימי, יקירתי, אהובתי..

 אני כולכך מצטער שפגעתי בך... אני עדיין כולכך אוהב אותך...

ליפני שאת מתעצבנת ומקמטת את המכתב תיקראי בבקשה עד הסוף....

 אני באמת מצטער על מה שעשיתי לך, אני באמת אוהב אותך,

 לא רציתי לגרום לך כאב, לא רציתי לגרום לך סבל, באמת לא רציתי...

אני באמת מצטער על כול מה שעשיתי, ישבתי פע 5 חודשים,

 החודשים האלה קשים אבל נישאר לי עוד הרבה,

ובנתיים בכול הזמן הזה שאני יושב פע בכלא אני חושב מה לכתוב לך במכתב הזה

שאני יכול לשלוח לך רק פעם בחצי שנה..

רציתי לכתוב לך שאני מצטער, למרות שכנירא חפרתי לך כבר על זה שאני באמת מצטער

. זוכרת שאמרתי לך ,ליפני שנה בערך רק כשהתחלת להעריץ את טוקיו הוטל, שיש לי קשרים איתם?

אז לא שיקרתי לך....

באמת אני מכיר את נטלי, המאפרת של ביל, היא חברה טובה של אמא שלי,

היא שלחה לי כטובה כמה כרטיסים להופעה שתהייה בעוד כמה שבועות

, הכרטיסים עדיין לא יצאו למכירה אבל את ושתי החברות שלך (שתיבחרי לבד)

כבר מסודרות עם כרטיס כניסה לשורה הראשונה, VIP וגם ארוחת ערב איתם,

 רק אל תגידי שאני לא אוהב אותך...

 אני באמת מקווה שיום אחד תסלחי לי באמת ותבואי אולי לבקר אותי בכלא,

 אני עדיין לא מאמין שעשיתי לך את זה, אבל באמת שיש לי סיבה...

ה-5 שנים שקיבלתי בכלא? לא רק בגלל האונס קיבלתי שנה בגלל האונס ועוד4 בגלל הסמים,

 כן יקירתי, השתמשתי לצערי בסמים, ועכשיו אני יושב 5 שנים בכלא ואז עוד שנה למוסד הגמילה מסמים...

 עצוב נכון? אבל אני מקווה שלא תחשבי עלי יותר מידי כי אני רוצה שתהני מהחיים שלך כמו שהם...

ואני מאוד רוצה שתבקרי בהופעה של טוקיו הוטל, הרי תמיד רצית ליראות אותם במציאות לא???

 עדיין מאוד אוהב, ומקווה לביקור,

פיט...'

 

"המכתב הזה.. את בטוחה שזה מפיט?" שאלה מתיישבת לידי, אני עם דמעות בעיניים מסתכלת עליה כאילו היא נחתה מהירח...

"אני.... אני לא יודעת..." אמרתי בקול חלש נזכרת בכרטיסים שנפלו מהמעטפה.

"הוא השתמש בסמים?!" אמרה בקול רם,

 "אין פלא שהוא לא אהב את מה שאמרתי לו ואנס אותי" אמרתי מצחקקת.  מהר לקחתי את הכרטיסים לידיים מסתכלת עליהם קראת כול מילה במילה כול אות ואות, הכול...

"רגע זה מה שאני חושבת שזה?" שאלה בהמת גבה, אני, מבלי לחשוב פעמיים ומבלי להתחשב באבי צווחתי,

"אאאאאאאאאאעעעעעעעעעעעהההההההה" התחלתי לקפץ ממקום למקום מחזיקה את הידיים של אלכס שקפצה איתי, שתינו צעקנו והתחבקנו

"מה? מה עכשיו? מה אתן צועקות כול פעם?" צעקה זורקת עליו כריות, "

אנחנו הולכות ליראות את טוקיו הוטל!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!" צעקנו אליה עדיין מקפצות בשמחה,

 "מה קרה?" שמענו קול ישנוני מהדלת, אלה היו קיטי (קייט אבל אנחנו קוראים לה קיטי מהאהבה הגדולה שלה להלו קיטי) ורוז, החברות שלנו מהחדר הסמוך,

"טוקיו הוטל!!!!!!!!!!!!!" צעקנו שוב,

"אוי עוד פעם הם?" אמרה רוז ויצא חזרה לחדרה, וכך גם קיטי,

"אתן לא מבינות כלום!" צעקתי לה,

 "את יודעת מה אני מבינה? שעכשיו כבר 5 ליפנות בוקר ואתן הערתן אותי... שוב!!" צעקה מכסה את ראשה עם הכרית הורודה מהסט שלה,

"אפשר לחשוב 3 פעמים ברצף...." אמרה אלכס והתיישבה על מיטתה,

"15 ליתר דיוק, וכן ספרתי!" אמרה ממתחת לכרית,

"טוב טוב, אנחנו הולכות לישון אז תרגיעי" אמרתי לה עולה לקומה השנייה למיטה שלי. במשך הלילה צחקקתי ופנטזתי עם אלכס על ביל,גוסטב,טום וגאורג, אני לא יודעת למה אני כולכך מתלהבת מהכרטיסים, אולי בגלל שיש לי שורה ראשונה+VIP+ארוחת ערב איתם? בסופו של דבר נרדמנו, אני חושבת שהיה כבר 6 וקצת....

 

"בוקר טווווווב!!" שמעתי צעקה, לאט לאט פקחתי את עייני מסתכלת מי זה,

"קיטי, לכי, לא עכשיו, אני לישון, עוד 3-4 שעות, ביי" אמרתי לה בקצרה,

"דיי נו קומי איימי, היום הולכים לקניון לקנות בגדים, זה היום החופשי, אפשר לצאת חופשי נו קומי"

אמרה ואני לא הקשבתי לה, מצד שני אלכס בשניה ששמע את המילה קניון וקניות או כול דבר שקשור לבגדים ישר קמה ורצה בטיסה מטורפת,

 "קומי קומי קומי קומי קומי קומי קומי!!!!"  שרו בצעקה לי רוז ,קיטי ואלכס, אחרי כמה דקות של שקט

"טוב טוב קמתי קמתי!" צעקתי מורידה את השמיכה הסגולה ממני,

"שימו לי שירים" ביקשתי, הם הפעילו איזה משו ואמרו שהן הולכות לאכול, קמתי מהמיטה

 "נו באמת מהזה השירים האלה על הבוקר?" אמרתי לעצמי שמה משו יותר נורמאלי כמו טוקיו הוטל. הלכתי לעשות דוש מהיר.

אחרי שיצאתי שמעתי קול מפציח בשירה בזיופים כבר קלים, לא כמו פעם,

יצאתי בהפתע ליראות מי שר, ותאמינו או לא....

 "אבי?!"

 

 

 

 

 

זהו...

הינה לכם תישארו במתח כולכם!

ואני רוצה ליראות תגובותג&euro¦

יאללה אתם עוד לא הגבתם??..

נכתב על ידי , 4/3/2010 15:16  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פרק 3


פרק 3

למטה!

נכתב על ידי , 1/3/2010 12:38  
קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , פאנפיקים , מועדוני מעריצים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לטוקיו הוטל - התוצאה || יול אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על טוקיו הוטל - התוצאה || יול ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)