מעולם (טוב, כמעט מעולם) לא מחיתי על היותי בחורה - אני נוהגת כמו אישה, יש לי תקופות הורמונליות מידי חודש וגם אני נוטה לנתח דברים הרבה מעבר למה שבאמת צריך.
למרות זאת אני לא בחורה טיפוסית- לא תמצאו אותי בחנות נעליים, לא תמצאו אותי אוכלת גלידה אחרי דייט גרוע, או יוצאת למסע שופינג מטורף אחרי מבחן מתיש. אני גם לא אוהבת קיצ'יות, ולא נמסה כשאני רואה ילדים קטנים.
ו-אני לא בוכה בסרטים.
כן, יש סרטים ישנים שאכן מרגשים אותי- אבל אני לא בוכה בהם.
אתמול ניהלתי שיחה וירטואלת פה בפוסט למטה עם לא-שלמה, ויצא לי לספר לו על המחזה של מלך האריות שהייתי בו בלונדון.
חלקכם יגיד שמחזה זה לא בשבילכם, ומלך האריות היה כולה סרט מצויר חביב של דיסני.
גם אני חשבתי ככה בעבר.
אבל אחרי המלצה של מטייל שהיה איתי באירלנד- קניתי כרטיס די יקר למחזה הזה בלונדון, וכשהייתי בבריטניה הלכתי למחזה הזה בתור חוויה לונדונית קינוחית לטיול שלי.
אתם יושבים באולם חשוך, ואז מאמצע שום מגיע מגיע קול צועק בשירה
בשפה זרה.
תוך כדי שהיא שרה, פתאום יש קול מימינכם של זמר רקע אחר. ואז משמאלכם. כשנפתחים האורות על הזמרת ועל חלקים שונים באולם אתם קולטים שאתם יושבים בתוך גן חיות מזמר שמהדהד באוזניים שלכם בצורה שגורמת לכם להרגיש צמרמורת מוזרה ונעימה בכל הגוף.
פתאום כל החיות שחגו סביבכם בשירה עולים על הבמה- ומעגל שלם של חיות שאתם יכולים להשבע לשניה או שתיים שאין מצב בעולם שבן אדם קשור אליהם מביא את הפתיחה של המחזה לסיום פתיחתי.
אחרי כל הבלאגן הזה מתחיל הסיפור הידוע.
בין אם זה מופאסה, סימבה הצעיר, טימון ופומבה, זאזו הזקן, סקאר או אפילו סתם לביאות שרות- השחקנים ידעו לעשות כל תנועת גוף נכונה, שאתם שוכחים שזה אדם מולכם, ולא איזה עיבוד אנימציה ממוחשב מדהים של חיה מדומה.
והשירה, אלוהים השירה- אני לא חובבת שירה כזאת בדר"כ. אבל אלוהים, הצלילים שיצאו מהשחקנים שם- זה לא יאומן.
אחרי שיצאתי מהמחזה, לא יכולתי לדבר. היתי במשך שעות בשקט נירוונה מיוחד, ומי שמכיר אותי פה בטח לא יאמין שדבר כזה אפשרי (בחיי שאני בן אדם שפשוט לא מסוגל לסתום את הפה לרגע. אתם בטח יכולים לראות את זה בפוסטי חפירה שלי די בקלות).
המילה האשונה שכן הצלחתי להוציא מהפה, כשמישהו בהוסטל שאל אותי מה שלומי הייתה- וואו.
פחות או יותר זו המילה היחידה שאמרתי באותו היום. פשוט וואו.
רציתי להראות ללא-שלמה למה אני מתכוונת כשהוא הביע זילזול קל (ודלוח) במלך האריות עצמו.
אז בתור מטילדה קישורים קוזל נאמנה שאני נכנסתי ליוטיוב וחיפשתי לו מספר לינקים.
כשראיתי את הטריילר של המחזה - ירדו לי דמעות.
(וזה לא קשור לעצבות של אתמול, היא עברה מאוד מהר אחרי כמה לימודים מסיחי דעת בקוונטים)
בחיים שלי לא יצא לי לבכות ככה מול מסך כלשהו, ואני חייבת לציין שזו הרגשה די מוזרה.
יש לי את הפסקול של המחזה המקורי (שקניתי כמו תיירת טובה כשיצאתי מהמחזה יחד עם.. אממ.. זה...) וחרשתי עליו אתמול כל הלילה.
בכיתי, צחקתי ובסוף אפילו הרגשתי צורך למחוא שוב כפיים, ממש כאילו הייתי שם.
אז קבלו טעימות קטנות מאחד הדברים הכי יפים וחזקים שאי פעם חוויתי, ואם מישהו מוצא את עצמו בלונדון אי פעם- לא לוותר .אפילו אם זה אומר לשלם משכורת של כמה חודשים טובים על זה- לא לוותר.
The Lioness Hunt
I Just Can't Wait to be King
***השיר האהוב עלי בכל המחזה - בסרט המקורי שאתם מכירים הוא הופיע רק בתור מנגינת רקע בלבד ולא כשיר.
אפשר לשמוע אותו במלואו ברשימות שלי משמאל למטה (השיר הראשון)***
Shadowland
ולסיכום- מומלץ לשים במסך מלא:מלך האריות, כמו שבחיים לא ראיתם
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
