לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


These are crazy days but they make me shi-ene

Avatarכינוי: 

בת: 41

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2010    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

5/2010

This used to be my playground


כלל  "איך את לא יודעת את זה כבר" מס' 7:

כשעצובים לא מקשיבים לרדיו.

 

כבר אמרתי בעבר שמוזיקה בשבילי היא כמו ספת פסיכולוג בשקל שאני חולקת איתה את מצבי הרוח שלי.

אבל לא כשעצוב לי.

כשעצוב לי אני מנסה לברוח ממוזיקה כמו מאש.

יש לנו נטיה למצוא מילים שאחרים כתבו בתור תורה מסיני שנכתבה בדיוק עלינו כשעצוב לנו.

 

"טילי! בואי תגידי שלום לדיירים החדשים שלנו לפני שהם הולכים קיבינימט!"

אמא שלי הוציאה אותי מתוך הרצאה בחשמל שאני משלימה (כמו סטודנטית טובה וחסרת חיים בשבת) לראות שמלכודת העכברים שלנו תפסה לא אחד אלא שני עכברים בבת אחת.

אז מכיוון שאמא שלי מתחייסת לעכברים פחות או יותר כמו בחורה משנות החמישים פרט לקטע של לטפס על שולחן ולצוק (הרי בשביל מה יש כיסא) הטיפול במכרסמים הקטנים נופל עלי.

יש לנו שדה לא רחוק מהבית. האמת שיש לנו שדה גם ליד הבית ומשם הם בטח מגיעים.

אבל כדי לעשות להם בלבלה, אנחנו בוחרים את השדה שרחוק מהבית (או מבתים אחרים גם, לצורך העניין) ולוקחים את העכברים הקטנים לנסיעה קצרה באוטו בדרך לשיחרורם בביתם החדש.

 

המבצע הלך יופי.

הם צווחו כל הנסיעה כאילו אני הולכת לשחוט אותם, אני ציחקקתי להנאתי בדרך, ובשכהגענו לשדה הם הסתכלו עלי בעיני "מה? את באמת נותנת לנו ללכת?" וברחו כל עוד נפשם בם.

אני חייבת לציין שאפילו לא שמתי לב שאני מזמזמת עם הרדיו בדרך חזור.

היה שיר מוכר פחות או יותר, הוא התנגן לי טוב על השפתיים.

ואז הגיע השיר שרשום בכותרת שמשום מה שמעתי אותו כבר 4 פעמים ביומיים האחרונים ברדיו, וזו תדירות לא רגילה לשיר כזה ישן.

ושוב זה היכה בי.

כל החלומות שמנעו ממני שינה בימים האחרונים.

כל הפחד שלי מביאת חודש מאי.

וכל המילים שטחנתי לחברות שלי בשבועות האחרונים פתאום קיבלו משמעות מטאפורית מושלמת עם השיר הזה.

 

סעמק.

 

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

 

מחקתי אותו מהפייסבוק אתמול.

לא שאני עושה כזה עניין מפייסבוק- גם ככה אנחנו לא מתקשרים דרך שם, ואין שום סיבה שהוא ישים לב לזה.

אבל הידיעה  שאני לא יכולה לעקוב אחריו יותר קצת מרגיעה לי את התודעה.

זה היה נסיון עלוב לניטרול חלומות וחזרה לשיגרת שינה רגילה, ואני מקווה שזה יצליח.

נמאס לי לחלום עליו. עליהם. על מגרש המשחקים ששיחקתי בו פעם.

אני חייבת לזכור שזה מה שהוא היה- מגרש משחקים.

ושכשהזמן מתקדם והרוח משנה מנגינה חייבים לשים דברים מסויימים מאחור. אי אפשר להאחז בילדות, או בכל תקופה תמימה אחרת של החיים.

אני רק מקווה לזכור את זה, גם בעוד חודש.

אני עושה את הדבר הנכון. אני יודעת. לא משנה מה כולם אומרים לי.

 

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~


 

הגעתי למסקנה שלא מספיק אנשים מבינים מה משמעות המשפט "איחלתי לחייל בהצלחה".

מי שחושב שמבין- שירים את היד בבקשה. גבוה ככה, שיראו.

תודה.

 

איחלתי לקוראים בהצלחה,

 

קוזל.



 

נכתב על ידי , 8/5/2010 21:05  
49 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




18,968
הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 20 פלוס , המשועממים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMatilda Kozel אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Matilda Kozel ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)