והפעם בפינה השבועית של "יופי מטילדה"- וידאו.

בתור אחת שנוטה להרדם בהרצאות בערב גם אם הן מעניינות ביותר, הצילומים של הקורס בקוונטים השנה נחשבים בעיני בתור נס משמיים.

למי שלא מכיר- אגודת הסטודנטים מארגנת לחלק מהקורסים צילום וידאו, כך שניתן לראות אותם באתר של האוני'.

העובדה שאחד השיעורים של השקר-כלשהו הזה הוא שלוש שעות רצוף בערב של יום שלישי (שזה יום של מעבדות בוקר) גורמת לכך שאני כמעט ולא נמצאת בהרצאות של אותו יום, ותמיד משלימה אותם בוידאו.

וכמוני- עוד רבים.

משהו כמו רק 30% מהסטודנטים מגיעים לשעות ערב האלה, סוג של שיעור פרטי כזה.

השבוע, בגלל שרשרת של אירועים יצא לי להיות ביום שלישי בערב באוני' ואפילו הייתי במצב צבירה נורמטיבי.

מכיוון שהמרצה בדיוק התחיל נושא חדש החלטתי כן לנסות להשאר להרצאה הזאת ולא לחתוך הבייתה.

רק שבגלל שזה לא היה בתכנון להשאר, הייתי צריכה לצאת באמצע ההרצאה כדי להזיז את האוטו מהכחול לבן לחניית חינם-שהי (שמתפנה בערב) כך שיצא לי לצאת ולהכנס באמצע השיעור.

בקטנה.

בסוף ההרצאה, חברה שלי ואני דיברנו קצת עם הצלם, שהוא ידיד לימודים שלנו, ותוך כדי שיחה הוא זורק לי - "אגב- מטילדה. יצאה לך פאדיחה קטנה באמצע הצילום."

"פאדיחה?"

"כן" הוא אמר ושם את היד שלו על החזה שלו. "את יודעת, כשעברת שם?"

יד-חזה-פאדיחה- מבט שלי למטה לכיוון החזה שלי- אוי שיט.

בטח התכופפתי בלי לשים לב...

"אוי! וזה עוד מצולם!" יבבתי- "רגע, עד כמה זה גרוע?"

"נו, את יודעת. טופלס וזה" הוא צחק.

גם חברה שלי שזרקה איזה משפט או שניים של נחמה "לא נורא" ו"קרה לי עשרים אלף פעם" לא ממש הצליחה להתאפק מלצחוק.

"כן! אבל שלך לא מונצחים בוידאו!"

טוב.

אז יש למחשוף שלי קצת זמן מסך בהרצאה משועממת בקוונטים.

מי כבר רואה את זה, נכון? (מרבית הסטודנטים של הקורס)

ולא ישבתי כל כך קרוב למצלמה (אבל כן למרצה שעליו עושים זום)

וזה לא כאילו... זה לא כאילו...

אויש.

אני רק מקווה שלא יבקשו חתימות אח"כ.

היום חזרתי הבייתה בצהריים וישבתי להשלים בודיאו את מה שהפסדתי מהשיעור הזה.

ראיתי אותי יוצאת מהכיתה.

שבריר שניה שרואים את הגב שלי. אוקי.

המשכתי לראות את ההרצאה, חוששת מהרגע שבו אני ארצה לבעוט בעצמי על השואו שעשיתי שם כשחזרתי.

ואז - רואים אותי חוזרת. ממש באמצע משפט של המרצה, כשעשו עליו טיפה זום. יש איזה שתיי שניות שרואים אותי מפריעה בדרך.

וזהו.

לא התכופפתי, לא חשפתי, והבנות שלי יושבת במקומן בצורה יפה ומסודרת, בלי למשוך ולו טיפת תשומת לב.

כלום.

כנראה שמבחינת הצלם, העובדה שראו אותו עוברת בבירור לשניה באמצע משפט של המרצה נחשב ל"פאדיחה".

וכנראה שכשהוא דיבר איתי, הוא שם שם יד על החזה שלו סתם, או שהוא ניסה להתעלל בי, והצליח.

אז חוץ מתקרית מסויימת באילת (שכללה את המשפט "את יודעת שאת לא לובשת כלום מתחת, נכון?" באמצע החלפת חולצה בחוף הים) הבנות שלי שומרות על צניעות וענווה.

שיר ישן וטוב מאחת שכן חשפה את עצמה