כי זה מצד אחד מגניב, ומצד שני די עצוב אם אתם מבינים את זה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
לוח וגיר- חלק 2
אוקי, אז יש את השלב הזה, אני יכולה להעיד בתור בחורה שזה קורה לכמעט כל הבחורות- שכשאנחנו מכירות מישהו שמוצא חן בעינינו, ויוצא לנו לדבר איתו קצת מעבר לשיחת חולין קטנה, יש לנו קול קטן בראש שרץ במעגלים סביב המוח שלנו ומכריז בקולי קולות "הוא חמוד הוא חמוד הוא חמוד הוא חמוד".
אין לי מושג איך זה אצל בנים- חבר'ה- אתם מוזמנים לחלוק.
השבוע ישבתי קצת איתו על בעיה מסויימת בחומר, ואחרי שסיימנו ישבנו לדבר קצת מעבר ללימודים.
היה ממש כייף ויצאתי עם הקול הזה שוב מרקד לי בראש.
אוף.
בא לי עליו.
ויש מצב שגם הוא צעיר ממני בשנתיים. אני מתחילה לראות מגמה פדופילית מצידי פה.
יאללה, אחרי הבחינה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
זה לא שאני אוהבת בלאגן- אבל הבלאגן כנראה אוהב אותי
חשבתם פעם למה זה מאוד קל לבלאגן להיווצר?
כשלמדתי על תרמודינמיקה המרצה שלי אמר משהו שבתכלס די ברור מאליו אבל לא חשבתי עליו קודם.
הכל זה ענין של הגדרה- מה אתם מגדירים כ"מסודר".
נגיד שולחן ריק שיש עליו ערימה של עטים.
קחו את העטים ושימו אותם בערימה בצד. נגיד שזה שולחן מסודר.
אם תשימו את העטים בערימה במרכז השולחן- זה עדיין מסודר?
ומה אם תשימו חלק מהעטים ככה, ועט בודד תשימו בקצה אחר של השולחן. מה עכשיו? עדיין מסודר?
שימו לב שיש הרבה מאוד מצבים שבהם אתם יכולים לשים את העטים.
אבל רק מעט מהמצבים האלו יחשבו מבחינתכם מצב של "שולחן מסודר".
ככה זה עם הכל- ה"בלאגן" הוא דבר תמידי. הוא קיים כל הזמן.
השאלה היא איזה מבין המצבים האלו אנחנו בוחרים לראות כמצב מסודר.
סתם משהו חביב שנזכרתי בו. מקווה שהבנתם.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
הפוסט הקודם נחל הצלחה, מסתבר, ואני חייבת לציין שזה היה נחמד לראות אותי בראשי (תודו שיפה לי כחול).
אז אם כבר הייתי גם נקבית וגם פילוסופית בפוסט הזה (כן, אני מתקלקלת, א.ביוני- אתה מוזמן לירות בי) (אבל רק ברגל- יש לי עוד מבחנים לעבור קודם)- אני מניחה שאני גם צריכה להיות מפרגנת עכשיו.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
