לפי החוק הראשון של התרמודינמיקה אנרגיה פנימית של מערכת הינה פונקצית מצב.

מה שאומר שהיא תלויה רק במשתנים שלה, ולא במסלול.

או במילים אחרות- הערך של האנרגיה בין נקודה A לנקודה B קבוע, לא משנה אם נלך בקו ישר, אלכסון, זיג-זג, או נעשה לולאות בדומה לצורת הסתבכות תמידית של אוזניות אמ.פי.

תמיד כשהמצב נראה רע, אומרים "יהיה בסדר".

תמיד אומרים לנו שאנחנו צריכים להסיר דאגה מליבינו, כי לא משנה עד כמה המצב גרוע עכשיו- כשנגיע לנקודה B שלנו, הכל "יהיה בסדר". הרי זה הערך הקבוע של החיים שלנו.

אני לא בטוחה מה היא נקודת הB, אבל אני מתחילה לחשוב שאני פשוט לא מצליחה למצוא מסלול טוב.

וקצת קשה לי לנסות לראות רחוק, אבל מסתבר שכשחיים את הרגע, הפלונטר רק מסתבך, ונקודה B שלנו רק מתרחקת.

אתמול היה לי יום כייפי, מלא בחברים, דברים חינם, לימודים מעניינים ומשעממים, והתענגות של שיחה עם מרצה אהוב, על כמה שאולי אני בכל זאת טיפה פחות טיפשה ממה שאני חושבת. אתמול ידעתי שלמרות שאני בבלאגן- "הכל יהיה בסדר".

היום, אחרי שינה טובה, קמתי עם דיכאון, הרגשה של לבד, געגועים למישהו שלא באמת היה שם, ופחד. ששוב מה שחשבתי שאני יכולה לסדר עם מאמצים מסויימים, גם לא הולך להסתדר עם המאמצים הללו.

צריך למצוא מסלול אחר.

אני רק צריכה לדעת שבאמת הכל יהיה בסדר, ואין לי את הידע הזה. אלא רק מילים ריקות שמבטיחות לי שקיימת נקודה B שם בשבילי.

את בת 26, מטילדה.

הגיע זמן שתתעוררי.