גם אם החלב בצורת קפה של ארומה.

וגם אם זה נשפך על החולצה שלכם שניה לפני שהתחלתם את היום.

~~~

קמתי עם כאב ראש נוראי.

בנסיעה באוטובוס נלחמתי בכאב ראש הבכייני הזה עם מוזיקה מרגיעה וכדור, ירדתי ישר לארומה לתידלוק בוקר, ומשם המשכתי לכיוון המשרד.

מטר לפני הכניסה לבניין נשפך לי קפה על החולצה. זה עוד יותר ביאס אותי כי עדיין לא התחלתי את היום וכבר הספקתי להתלכל-

עוד לפני שהספקתי לסיים את המחשבה הבכיינית נפלתי. רציני.

נשפך יותר קפה, נוספה מכה קטנה בברך וקרסול הרגל עוקמה.

מטר מהמשרד.

דקה לפני החתמת כרטיס.

נאחס.

החלטתי לענות באותו יום לשאלה "מה נשמע?" בתשובה "אופטימית" עם חיוך.

אתם יודעים איך זה עובד- אם הבכי שלי על כאב ראש וקפה שנשפך גרם לי לנקע אופציונלי, אני בטוחה שבכי על הנקע עוד יגרום לי להדרס.

בתוך המשרד.

ע"י משאית.

של מקדונלדס...

~~~

אופטימויות זו מחלה. כמו השמנה. כמו סכרת.

תודה לאל שאני חולה, מקווה לא להבריא.

ולרגל שלום, אחרי ביקור קצר אצל הרופא עכשיו אני כבר יכולה ללכת, נראה לי מחר הכל כבר יחזור לשיגרה.

לבאר שבעים שבנינו אני ממליצה לקפוץ ומהר.

צוות שחקנים מדהים וקורע מצחוק, וזה אפילו בלי קשר למלך הקומי הבלתי מעורער שם.

"שחק אותה סם" תיאטרון באר שבע.

כי בתכלס- אין יותר וודי אלן מגורי אלפי.