כי חייבים משהו שיוריד את פצצת המתיקות של החטא השחיטותי הזה.

"איך לעזאזל...?" החזקתי את קומקום החליטה שהגיע לשולחן, ובחנתי אותו על כל חלקיו. אין פומית, אין פתח מוטה. אין שום דרך אפשרית למזוג ממנו.

"לא מכירה? שמים מעל הכוס"

"מה?" כן בסדר. עכשיו אני אתחיל להאמין ללקס ולשטויות שיוצאות לו מהפה.

"אני רציני. שמים את זה על הכוס"

"אוקי, אין לי מושג מה אתה מנסה לעשות פה, אבל אין מצב" מרימה את הקומקום ובוחנת את התחתית שלו. באמת נראת קצת חשודה.

בזמן שלקס נקרע מצחוק ומופתע בו זמנית מחוסר האמון שלי בו, שמתי בהיסוס את הקומקום על הכוס ו-

"?!"

הקומקום התחיל להשתין את התה לכוס! אני לא צוחקת- זה מה שהוא עשה.

זה פשוט השתין לי לתוך הכוס!

מיותר לציין שאילולא המתיקות הבלתי נסבלת (אבל ה'הו-כה-טובה') של הופל הבלגי המקס ברנרי שאכלנו, בטח היה לי קשה לשתות את התה הזה בלי להסס. צופית גראט אני עדיין לא.

~~~

And I feel fine

כמעט כל העולם ואחותו (אנשים בפייסבוק ושדרני רדיו) התעוררו השבוע עם הצד הציני שלהם ודאגו לפרסם שוב ושוב את REM עם It's the end of the world as we know it (ולא, אני לא הולכת לשים לינק, כי אפילו בשבילי זה קצת נדוש. יש לכם ידיים, מקלדת ועכבר- יוטיוב, קופי פייסט, בהצלחה- תהנו).

ואני תוהה- מה אם באמת היו אומרים עכשיו שזה סוף העולם? אם היו מודיעים לכם שזה עובדתי. עכשיו אלו הימים האחרונים של החיים שלנו ואין יותר המשך- הייתם מתנהגים שונה?

הייתם מאמינים בכלל? הייתי משנים גישה?

אישית- אני חושבת שזה לא היה מדגדג לי. לא הייתי מאמינה, לא משנה מה. הייתי כנראה ממשיכה בחיים כרגיל- יושבת עם דלי פופקורן בצד וצופה באנשים מתחרפנים לבד.

למרות שיש לי הרגשה שהרוב היו עושים בדיוק כמוני.

עודד אולי אמר להרים ידיים, אבל האוס אמר Get Happy, ומי אני שאתווכח איתו.

שבוע מקסים אנשים!