ביום אחרי הלילה שבו אני מחליפה מצעים, אני כל כך אוהבת את תחושת הכיף של המיטה שאני מקפידה לסדר אותה טוב טוב בבוקר, כדי לשמור על תחושת הכיף הנקי הזה ללילה הבא.

אז בבוקר אני מגלגלת את השמיכה ושמה אותה בראש המיטה עם הכריות, מכסה את שאר המיטה בכיסוי אחיד בצורה ישרה, ועוטפת את השמיכה המגולגלת בשמיכה דקה אחרת שתואמת לכיסוי.

בימים הראשונים של מצעים נקיים, המיטה מסודרת להפליא כל בוקר.

אין לי מושג כמה זמן בדיוק אחרי זה לוקח, אבל בשלב מסויים חוסר זמן ועצלנות תופסים פיקוד, ויוצא מצב שבגלל שאני במילא כל היום לא בבית, אני לא מרגישה צורך לסדר אותה כמו שצריך, ואני פשוט מיישרת את השמיכה על המיטה ומכסה בכיסוי.

לא הכי ישר, אבל לא מבולגן.

אחרי כמה זמן זה מתקצר לזריקה אקראית של כיסוי המיטה כשהוא מכסה חלק ממנה ולבסוף זה מגיע למצב שהמיטה נשארת עירומה כפי שהיא, ללא כיסוי, ללא כלום.

מחכה לי על אוטו-פיילט לשעה הקטנה של הלילה שהיא תזכה לביקור העייף שלי.

אז מגיעים הימים כהם אני גוררת את השינה.

המיטה החשופה ואני התרגלנו אחת לשניה. כבר אין לי את הפנטזיה השינתית של סוף של יום, והיא תמיד שם.

אז אני נשארת עירה עד מאוחר, עד הרגע האחרון שבו אני מרגישה עייפות. עד שאני ממש קורסת.

כשאני קולטת שפשוט איבדתי את החשק להכנס למיטה ושאולי צריך לעשות משהו בנידון (כי לישון שלוש שעות בלילה לא ממש עוזר לך לתפקד נורמלי במשך השבוע) אז מגיע הטקס הרישמי של החלפת מצעים:

נעמדת מול הארון ובוחנת למה יש לי תיאבון: פלאנל, רך וחלק, ילדותי, בוגר, משהו שלא שמתי הרבה מאוד זמן, או משהו שבדיוק יצא מהכביסה, טרי טרי ומלא בניחוח מפנק.

בוחרת כריות תואמות שאני גונבת מסט אחר (זה משגע את אמא שלי שאני לא מוכנה לישון עם סטים מקוריים), פרוייקט הלבשת הפוך, סדין לקינוח, ואיזו מיטה מפנקת עשיתי לי... מתה כבר להכנס אליה.

שינה כזאת מתוקה, כזאת שלוה, כל כך מפנקת. קמה עם אנרגיות מתוקנות, ורוצה לשמור את הכיף הנקי הזה גם ללילה הבא.

אז בבוקר- מגלגלת את השמיכה ושמה אותה בראש המיטה עם הכריות, מכסה את שאר המיטה בכיסוי אחיד בצורה ישירה ועוטפת את השמיכה המגולגלת בשמיכה דקה שתואמת לכיסוי.