אני אוהבת את השירים האלה.

באמת.

הם בדיוק השירים שכיף לי לשמוע, וכשיהיה אותם בפאב, עם בירה טובה, אני ארגיש סוג של נירוונה קטנה.

אבל...

~~~

קניתי יצור קטן שחור וחדש שגדול פי שתיים מהקודם בתכולה שלו.

אז אני עוברת על תיקית המוזיקה שלי במחשב, ומתחילה להתפרע בתיקיות נוספות שאני יכולה להכניס אליו.

מצאתי את האלבום של הסטרוקס, ונזכרתי שאני אוהבת אותם, ומוזר שהם לא היו בנגן הקודם שלי.

אז דגמתי שיר או שניים, ואז הלב שלי התחיל לעשות קצת בלאגן.

למה אני לא יכולה לשמוע את השירים האלה ולהנות מהם מבלי לחשוב עליו? ראבק, עברו שנתיים.

אני מניחה שזה קשור לעובדה שהוא זה שהכיר לי אותם.

אבל, זה גם לא בדיוק שאני חושבת עליו. זה יותר... אני מרגישה טוב ישן כזה. טוב כמו בתקופה ההיא שגרנו ביחד טוב, ולא כמו שהרגשתי היום באוניברסיטה עם חברים טוב.

כלומר, זה מרגיש לי טוב שונה.

טוב, הסטרוקס יושבים בצד, נשמע אותם בהזדמנות.

הלאה.

~~~

ובהקשר שונה לגמרי- עוד קצת מישה