עדי טלמור הלך לעולמו.

אין לי יותר מידי מה להגיד על הצורה שבה הוא בחר לסיים את הכל, חוץ מאולי זיק של גאווה שאני רוחשת לו על כך - אבל דבר קטן אני חייבת להגיד על מותו- איפשהו פיסת ילדות שלי מתה איתו.

לא ממש ידעתי מי הוא. ולא עקבתי אחריו ואחרי הקרירה שלו. אבל רק לשמוע את השם שלו תמיד העביר בי הרגשת חמימות קטנה וטובה.

אני זוכרת מגיל קטן כשרק למדתי לקרוא הייתי מנסה לקרוא כל דבר שהיה על המסך וכיוון שההורים תמיד רואים חדשות בערב, והיה משעמם- ניסתי גם לקרוא את הכתוביות שהופיעו ב"ערב חדש". השם שלו הגניב אותי בגלל שהוא היה מורכב משלוש שמות של בנות בכיתה שלי- אז כל פעם כשהוא היה מופיע בחמש הדקות של הכותרות הייתי צוחקת קצת ומתלהבת.

בשנים האחרונות הייתי שומעת מידי פעם ברדיו את השם שלו בין אם זה חדשות שהוא קריין או משהו שהוא ערך, וכל פעם כששמעתי את השם שלו היתה לי לשבריר שניה קריצת שלום נוסטלגית מהילדה הקטנה שהייתי.

היום גיליתי שהוא איננו איתנו עוד, ואני לא באמת יכולה להתיימר ולהגיד שהוא יחסר לי, מכיוון שבסופו של דבר לא עקבתי אחרי מי הוא ומה הוא היה.

אבל רק לדעת שהבן אדם הזה לא איתנו יותר- לא איזה אייקון שהערצתי, לא איזה זמר מפורסם שנעלם עם השנים מ"היכל התהילה" ולא איזה סופר שגדלתי על הספרים שלו-

הבן אדם הזה שהשם שלו גרם לי לחמימות של ילדות בלב- סיים את חיו ולקח פיסה שלי איתו.

אז עם כל הלחץ לפני הבחינה שלי ביום ראשון, אני מתכננת לשבת לפחות קצת מול הרדיו ביום שבת, לללגום מעט מפסקול החיים שהוא בנה לעצמו לפני הלגימה הסופית שלו ואולי לנסות להכיר אותו ומי הוא היה טיפה יותר.

ולפחות עדיין יש לי את קוטנר...