שרציתי לכתוב אתמול אבל כבר כיביתי את המחשב.

יום שלם בלי להתקלח.

בלי להחליף בגדים מאתמול, בלי להסתרק.

בלי להוריד שערות מהרגליים, בלי להתאחד מול המראה עם הפנצטה האהובה שלי

בלי לתכנן בגדים, בלי לנסות להסתיר את הפצע החדש בגבה שלי (מאיפה לעזאזל?!), בלי לחפש חזיה, בלי להסתכל במראה, בלי בלי בלי.

לפעמים, אבל ממש רק לפעמים, אני אוהבת להיות לבד.

~~~

נאמר ברוח היה 'מר בסדר', נגמר 'מר בסדר', אפילו בשיחת ה"אני לא מרגישה שיש פה משהו" הוא היה ממש בסדר.

בלי דלעת, בלי נסיכות, ובלי אדיוט. בחיי- הזכר הראשון בחיים שלי שלא יכולתי לכנות "אידיוט".

הוא פשוט היה כל כך... בסדר.

And with that being said-

יאללה, מקלחת.