הייתה לי היום חניכה- אני מדברת עם לקוחות היא מקשיבה. הלקוחה שעולה על הקו מבררת בחשש קל על הכרטיסים שלה כי באתר שלנו היה רשום משהו אחד אבל אצלה רשום משהו אחר. הרגעתי אותה שזה קורה, ואמרתי לה שזה מצויין שהיא בודקת איתנו ושאין לה מה לדאוג היא אכן צודקת.
היא חזרה ואמרה שוב שהיא קצת דאגה "כי הבן שלי שקיבל מאה בקבלה לפרנסטון אבל לא חשוב כרגע- בכל מקרה הוא בדק באינטרנט וראה אחרת".
זה צלצל לי מוכר ועל הדף שעליו אני מקשקשת כתבתי "שחר" הקפתי בעיגול והפנתי אותו לחניכה שלי שתראה. היא לא הבינה מה אני רוצה עד שאחרי כמה בדיקות נוספות של הלקוחה על ההצגה והמשך חפירה חד צצדית שלה הגיע שוב הסיפור על שחר הבלונדיני בעל העיניים הכחולות.
לא חשבתי שהיא זכרה אותי, כי כשאמרתי לה את שמי היא לא אמרה לי שדיברנו בעבר ואת הנציגה הקודמת שהיא דיברה איתה היא זכרה יפה מאוד.
אחרי השיחה בדקתי במערכת מי דיברה איתה פעם קודמת וזו באמת הייתה מי שהיא אמרה. אז פניתי אליה ושאלתי אותה אם הייתה לה לקוחה שסיפרה לה על "שחר בלו אייז" שלה, קיבלתי תשובה שלילית והרמת גבה.
החניכה שהייתה בשוק קל אמרה משהו על זה שעד השלב שבו הלקוחה הזכירה את הבן שלה זה היה נראה כאילו היא מנסה להתחיל איתי.
אז הפעם יש לי שם משפחה (כי דאגתי לרשום בצד) וברגע שחזרתי הבייתה מצאתי את עצמי עושה עבודת סטוקריות לבן של הסטוקרית שלי. נו, הייתי חייבת לראות איך נראה הבחור שאמא שלו כל כך נואשת לסרסר אותו ללא בושה.
נמצא הבן, נמצאה גם הלקוחה- אבל חוסר תמונות והרשאות משאיר אותי עם חוסר תשובות מעורפל לחלוטין.
באסה- זה מסקרן...
~~~
אחרי המשמרת, איך שהגעתי לתחנת האוטובוס שלי והתיישבתי עם הנייד בציפיה לעוד המתנה משעממת, ניגש אלי בחור מחוייך ואמר "שלום לך!"
כאפרות על הלקסי הזה, איזו הפתעה לא צפוייה וכייפית זו הייתה! אפילו שזה היה לעשר דקות בלבד :>
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
