אני יותר מידי מושפעת מדברים שאני רואה בטלוויזיה. יותר נכון מדברים שאנשים עושים בטלוויזיה: בתקופה שראיתי ניווז רדיו היה לי חשק מטורף לקפה. כשראיתי two guys a girl and a pizza place הרבה חברים שלי קיבלו פה ושם טלפונים של "בוא פיצה!". ואני כבר לא זוכרת איזו סידרה עשתה לי חשק תקופתי לבירה (יש יותר מידי) אבל כרגע אני בהחלמה ממרתון black books ואני בדודה מטורפת ליין.

***אה, כן- לקס, הפעם הפוסט לא לעיניך. אני אסביר לך בהזדמנות אבל כגע, אתה מוזמן לצאת שניה***

בלק בוקס זו סידרה בריטית טובה וקצרה על בחור אירי חביב ושיכור שהוא וחברים שלו מבלים את כל היום פחות או יותר בלשתות יותר יין מאשר לנשום.

ואין לכם מושג כמה ניסיתי להגיד לעצמי שאני סתם מושפעת, אבל מצאתי את עצמי נכנסת לסופר ליד תחנת האוטובוס שלי מהעבודה ומחדשת את עצמי בשני בקבוקי למבורסקו שישבו בבית לסיפוק אותה דודה יקרה.

מ' חזרה מחודש וחצי בחו"ל, וחבר שלה נטש אותה זמנית לסופ"ש לטובת שביל ישראל. אז כמובן שקפצתי להחליף את תפקידו לסופ"ש הזה עם בקבוק יין ובגדי מסיבת פיג'מות איכותיים. לפחות זאת הייתה התוכנית- אבל לעולם יש תוכניות אחרות שגרמו למ' להגיד לי בטון מפוקפק בטלפון לפני כמה ימים "יש לי... משהו לספר לך ואני לא יודעת אם כדאי".

-"אני יודעת שהם נפרדו".

לפני כמה שבועות ידיד שלי הודיע לי לי ברכלנות מיותרת שהאקס שלי וחברה שלו נפרדו.

הידיד הזה הוא ידיד משותף שלי ושל האקס (גרנו ביחד- אני, סשה (האקס), לקסי והידיד) ואני בקשר די טוב איתו אבל לא בתדירות גבוהה. אז הוא לא ממש יודע שאני לא מתעניינת באמת בחיים של האקס שלי, ולכן חשב לנכון לספר לי.

האמת? התאכזבתי לשמוע. לא יודעת להסביר את זה בדיוק ולא אתחיל לחפור על זה פה, אבל אם כבר אני והאקס נפרדנו לפחות אני שמחה שזה היה לסיבה טובה. ואיפשהו קיוויתי שהם יתחתנו. בזמנו גם שמחתי לשמוע שהם גרים ביחד, אבל נחזור לעיניינו.

אז אחרי שהסברתי לידיד שזה לא מעניין אותי, נשברתי אחרי כמה ימים או שבועות ובאמצע שיחה שגרתית עם לקס הייתי חייבת לשאול.

לקס סיפר לי בראשי פרקים מה קרה, ושהם נפרדו, אבל לא בדיוק, ויש דיבורים על לחזור, ואמרתי לו שהם בטוח יחזרו. הייתה לי הרגשה כזאת, או יותר נכון תקווה.

~~~

בקיצור- מ' מכירה את האקס ואת החברה ההיא שלו כי הם היו בצבא ביחד. למעשה את מ' אני בכלל מכירה דרכו. אז ביצר סקרנות לא ברור (טוב, די ברור) כשהיא ראתה סטטוס עצוב אצל הבחורה היא שאלה אותה לפשר היגון, והיא סיפרה לה שהם נפרדו.

-"אוי. מצטערת לשמוע"

-"מטילדה בטח תשמח לשמוע"

-"לא נראה לי, אני חושבת שהיא דווקא די שמחה בשבילו שהוא מצא מישהי".

ואז הבחורה ניסתה לספר למ' (או אולי לבדוק אם היא יודעת) את סיפור הפרידה שלנו (נפרדנו בטוב אחרי שנתיים וחצי, תוך שבוע הוא והחברה שלו כבר ביחד, ומסתבר שבכלל היא עשתה עליו צעד עוד לפני שנפרדנו. במילים אחרות- מנוולים. שניהם)

הבחורה ומ' המשיכו בשיחה, ודיברו פה ושם על הפרידה ועל עוד דברים, יחסים החיים ומה שביניהם.

~~~

מ' תהתה אם לספר לי בכלל. היא יודעת שאני לא רוצה לדעת ושלא באמת אכפת לי, אבל כשהיא היססה ואמרתי לה שאני יודעת יצא מצב שהתחלתי לתחקר אותה מה בדיוק הבחורה מספרת. ופה אנו מגיעים לימינו אנו (דקותינו אנו) בהן מ' עדיין מתקלחת, אני אצלה עם כוס היין הדודאית שלי, יושבת עם הפייסבוק הפתוח של מ' וקוראת את השיחה שלהן (בידעתה וחצי יוזמתה של מ', חוסר ידיעה של הבחורה).

כן, זה לא הכי בסדר, וכן גם מ' וגם אני מרגישות קצת רע, אבל בסופו של דבר הבחורה יודעת שמ' חברה שלי וסקו דאט- את ניסית לנשק את הבחור שלי כשהוא עוד היה שלי אין לי שום מחוייבות אליך.

אז כן, כן באסה לי לשמוע שהם נפרדו. וכן קיוותי שהם יחזרו. ונכון לעכשיו הפרידה שלהם כנראה סופית. אז על מה הכותרת?

על זה שהבחורה סיפרה למ' על הפרידה שלה כאילו הייתה זו שלי.

תבינו, תמיד חששתי שהיא דומה לי באופי. לפני שנפרדנו סשה היה מספר לי כמה הידידה הזאת שלו דומה לי.

אחרי שנפרדנו שמעתי סיפורים עליה מהחברים המשתופים והיה נדמה שהיא דומה לי.

ועכשיו, הפרידה שלהם- כמו שלנו. אותה סיבה, אותה הרגשה של חוסר מוכנות לחתונה משני הצדדים, אותה הרגשה של "אני לא יודעת אם הוא האחד אבל אחרי שנתיים וחצי אם עדיין לא יודעים צריך להתקדם הלאה בצורה זו או אחרת".

אותו מלל, אותה תקופה (גם אני והוא היינו שנתיים וחצי ביחד) אותו גבר- בחורה שונה.

יש הבדל אחד משמעותי- טוב, יש שניים- אני בחיים לא הייתי עושה צעד על בחור של מישהי אחרת. ההבדל השני הוא שהם עדיין בקשר. הם עדיין בסדר אחד עם השני למרות שהם נפרדו, הם עדיין מדברים הם עדיין ידידים.

סשה ואני היינו ידידים כשנפרדנו- עד שגיליתי שהוא יוצא איתה. אז נשברתי ואמרתי לו "אני לא רוצה אותך בחיים שלי" והיה סיפור ושהוא קצת בכה לי והוא לא רצה להעלם, אבל לא הייתה לו ברירה.

חרא- בגלל ה(עדיין לא מרגישה נח לקרוא למישהי זונה אז תכניסו פה כינוי שווה ערך אחר) הזאת הייתה לי פרידה מגעילה. היה לי בן אדם קרוב שהייתי צריכה להרחיק מהחיים שלי כדי לא להפגע.

בגללה אנחנו מנותקים ובגללה גם נשאר מנותקים.

בסופו של דבר הניתוק לטובה- כלומר, זה לא שהוא חסר לי. אבל אם כבר הם נפרדו והיא עוברת כל מה שאני עוברת -

זה לא פאקין הוגן שלהם הפרדה הייתה בסדר.

זה לא הוגן שהיא יכולה לדבר איתו. זה לא הוגן שהוא לא בוכה לה בטלפון שהיא "כורתת לו יד" וגורם לה למות בפנים עם כל קינוח אף.

זה לא הוגן שהיא לא יושבת בלילות ותוהה על מה הוא חושב והאם הוא חושב עליה.

זה לא הוגן שהיא עדיין תשמע סיפורים על האחיינים שלו, ועל אחותו, ועל השטויות שהוא עובר.

~~~~

לא שזה חסר לי.

אבל עדיין. *לוגמת כוס יין* - זה לא הוגן...