לא, תכשיטים קודם, נעליים וחזייה. טוב, פעם ככה פעם ככה. בכל מקרה- שלושת אלה ראשונים לעוף ממני דבר ראשון כשאני מגיעה הבייתה.

אמא שלי תמיד הייתה צוחקת עלי שדבר ראשון שאני עושה בבית זה להוריד את החזייה- "כמו סבתא שלך" הייתה אומרת. אבל דיון משועמם בעבודה עם חברות הביא אותי למסקנה שזה דווקא מנהג שיגרתי אצל הרבה בנות.

מצחיק עם הקטע עם תכשיטים, בעיקר עם שרשראות- אם אני יוצאת מהבית בלי שרשרת לפחות אני מרגישה חוסר, סוג של עירום שכזה. אבל כשאני מגיעה הבייתה זה עף ממני בשניה הראשונה האפשרית אחרת אני לא מרגישה שנחתתי.

~~~

אני נמצאת עכשיו בתהליכי ראיונות למשרה של כימאית אמיתית כלשהי. האמת שקשה לי לעזוב את שיגרת עבודת המינימום שלי בתיאטרון, אבל מיציתי את תקופת ה"חופש" של העבודה שם והגיע זמן להתקדם לעולם האמיתי. מצד שני אני ממש מפחדת מההתקדמות- אני מפחדת שהם יחשבו שאני מתאימה למשהו שאני לא באמת. אני מפחדת שאני אתקבל ואז הם יראו שזה גדול עלי ויפטרו אצלי. ברור לי שאלו סתם חששות ממקום חדש ומהתקדמות, וברור לי שלרוב האנשים יש אותן. ובאמת ניסיון עבר הוכיח לי אחרת- אפילו הבוסית הנוכחית שלי אמרה לי לא פעם שנראה לה שהיא נותנת לי יותר קרדיט ממה שאני מוכנה לתת לעצמי. מצד שני אני יודעת שהרבה פעמים אנשים חושבים שאני יותר חכמה ממש שאני נראת- ואז כשמגלים את ה"חוסר חוכמה" שלי (זו לא טיפשות, אלא פשוט... נקרא לזה הנמכת ציפיות) אז אני יותר מאוכזבת מזה.

שוב- בטוחה שזה לא רק אצלי, וזה לא משהו שצריך לעצור אותי. אני יוזמתית ומסתגלת ועשיתי דברים שמפתיעים אפילו אותי.

בראיון שהיה לי לפני כמה ימים פיתחתי שיחה עם המראיינת- היא הייתה ממש חמודה וישירה, דבר שעשה את הראיון הרבה יותר קל ממש שציפיתי.

אמרתי לה שאני לא מאמינה בשאלה של מניית תכונות שליליות של עצמי. לכל אדם יש תכונות שליליות, זה ברור- אבל ברגע שאני מונה אותן לעצמי אני במקום מסויים מקבלת אותן כמגרעה שלי. כאילו אני אומרת ש"ככה אני" וזה חקוק בסלע. .אני מאמינה שאני חיה באיתור דברים שגורמים לי לאי נוחות בעצמי, שמגבילים או מציקים לי בעצמי ומנסה למצוא דרך להפוך אותם ליתרון ויהי מה- ואם זה "שלילי" במובן אחד אני אמצא דרך להפוך אותו לחיובי בצורה אחרת.

אז היא הסבירה שלי זה לווא דווקא- והכל עניין של מינונים. יש הבדל בין לרדת על עצמך לבין מודעות עצמית וזה הכל עיניין של מינון התכונות השליליות שקיימות בך- שקיימות בכולם.

כשדיברתי איתה על החששות שלי ועל העובדה שאולי אני לא נותנת לעצמי מספיק קרדיט ואמרתי לה שזה משהו שיש בסופו של דבר לכולם וזה לא משהו מיוחד לי היא אמרה לי שזה דווקא להיפך- שהרוב דווקא יפצו על זה עם עודף ביטחון עצמי.טוב לדעת שאני עדיין לא שם- נראה לי שאני מקווה לא להיות שם. לא יודעת עד כמה חוסר הביטחון שלי פוגע בי אבל מדאיג אותי לחשוב שאני אהפוך ליהירה עם ביטחון עצמי מיותר ומזיק. אבל כנראה שפה העיניין של "מינונים" שהיא אמרה קודם נכנס לתמונה.

~~~

בכל מקרה- קפצתי למים וגם אם למשרה הזו אני לא אתקבל לפחות אני כבר אהיה מוכנה לעוד אחרים שיבואו בהמשך.

תחזיקו לי אצבעות :)