איכשהו תמיד רציתי להיות מאלה ששומעים אומנים שאף אחד אחר לא שמע עליהם.
יש בזה סוג של מאגניבות, סוג של משהו אישי, ייחודי. משהו מאוד אינדיבידואלי שמראה שאתה עם אופי משלך, ולא סתם עוד אחד שהולך עם העדר.
אני מניחה שבימיינו זה נכנס לתוך הגדרת ההיפסטר, ותכלס אני די רחוקה מלהגיד את עצמי ככה. (למרות שהרבה היפסטרים אומרים את זה , ואני לא ממש מבינה למה- יש כאלה שזה ממש מתאים להם, אבל סמכו עלי שאני לא. נראה לי.)
יש לי גם את הנטייה הטבעית לא לעשות משהו רק כי כולם עושים, אבל לפעמים כשהמשהו הזה ממש טוב גם אני נשברת (ע"ע העובדה שיש לי קרוקס ושאני מכירה על בוריו את כל העולם של הארי פוטר).
עם כל זאת, כשהתהוויתי למי שאני כרגע במהלך השנים הרצונות הללו נדחקו הצידה, והטעם האמיתי שלי עלה על פני השטח. אולי אני מתביישת להגיד שאני אוהבת אומנים כמו מיקה או מארון פייב כי הם מוגדרים "ללכת עם הזרם" והטעם האמיתי שלי נוטה יותר לכיוון הגראנג', אבל בסופו של דבר אני עדיין מודה על חיבתי להם בגאווה. בתור... גילטי פלזר שכזה.
בכל זאת, בלי לשים לב הצלחתי לאגור לעצמי בשנים האחרונות מספר אומנים שלא נתקלתי באחרים שמכירים אותם.
טוב, אולי אלי גולדין קצת יוצאת דופן כי היא די מוכרת משניים וחצי שירים שלה שטוחנים ברדיו, אבל אני מדברת על שירי הדמו שלה, לפני שהיא עיבדה אותם. בכל מקרה- מצאתי את עצמי עם כמה אלבומים של כל הנ"ל פה שלא נתקלתי בהם בשום פאב או בית קפה, בשום חד"כ ואף תחנת רדיו בארץ עוד לא השמיעה אותם.
עכשיו, כשאני שומעת בנגן שלי אחד מהשירים שלהם, איכשהו אני מייחלת לפעם אחת ויחידה שבה אולי אני אשמע את זה בפאב ואספר לבן אדם לידי מה זה השיר הזה. יותר מזה- אני מייחלת להכיר מתישהו מישהו שישמע את זה, ולפני שאני אוציא הגה הוא יתלהב מזה שאף אחד אולי לא מכיר את השיר הזה אבל זה אחד האהובים עליו.
יש משהו מגניב במשהו שרק אתה מכיר.
יש משהו כיף, בזה שמישהו מתלהב מזה שגם אתה מכיר את הלא ידוע האישי שלו.
שהדבר האחרון שאתם קוראים במחשב שניה לפני שאתם פורשים יוצא משהו שמישהו מפגר רשם, ואתם מרגישים שאתם צריכים לראות עוד משהו, כל דבר-שהו רק כדי לא לסיים את השיטוט שלכם עם המחשבה על האידיוט?
שכל השבוע אתם לומדים למבחן ולא מציליחים לישון, אז אתם לומדים בלילה וישנים ביום, ודווקא בלילה האחרון שנשאר לכם אתם לא מצליחים להחזיק כמעט ערים כדי לסיים את החומר?
שאתן יוצאות מהמקלחת ואוספות את השיער במגבת ושמות לב שהסידור הזה בא לכן טבעי כשאתן יודעות שלקח לכן הרבה נסיונות בתור ילדה להגיע לזה?
שאתן נזכרות במי שלימדה אתכם לסדר ככה את השיער במגבת?
שזה מזכיר לכן גם שהיא זו שלימדה אתכן לעשות בלון במסטיק ושהייתן צריכות ללעוס אותו הרבה הרבה הרבה הרבה זמן עד שזה הצליח?
אחרי כמה נסיונות כושלים של התהפכויות במיטה, חשבתי שאולי מקלחת תעזור להרגיע קצת את הרוחות שרודפות אותי (עבודה, מבחנים וחוסר הידע שלי לגבי שניהם. עתיד זה דבר מפחיד).
החדר שלי חיצוני לבית, וכשיצאתי מהמקלחת החתולה שלי ראתה אותי יוצאת ונדדה איתי לכיוון החדר. פתחתי את הדלת של הבית ובתוך החושך שמולי היה נדמה לי שראיתי גוש קטן מסתובב ובורח באטיות ממדרגות הדלת לכיוון החצר. הייתי בלי משקפיים אז לא ראיתי מה זה היה, אבל ספירת מלאי קטנה בראש של בע"ח שלי שראיתי בבית לפני שיצאתי ממנו גרמה לי להבין שזה משהו אחר. ניסיתי להקשיב לשקט לשמוע אם אני שומעת משהו זז בין הדברים בחצר, וכשלא שמעתי כלום הבנתי שכנראה דימיינתי את זה. אולי העייפות או היין שקצת ששתיתי לא מזמן במטרה לנסות להרדם עושים מסיבה בתוך הראש ומפעילים לחץ חברתי על התודעה שלי לתעתע בי.
פתחתי את הדלת של החדר מסמנת לחתולה להכנס אחרי, אבל היא המשיכה לשבת על המדרגות ולהסתכל סביב. ניסתי לבחון לאן היא מסתכלת, אבל היא לא בהתה בשום מקום מסוים כמו שהיא תמיד עושה כשהיא מבחינה במשהו, סתם ישבה לה שם. השארתי אותה בחוץ לעשות את שלה ונכנסתי פנימה.
נשכבתי במיטה וניסיתי לנתח מה דימיינתי הרגע, אם באמת דמיינתי: לפי מה שנראה לי זה היה יותר גדול מעכבר, אבל לא מגיע לגודל של חתול. אולי חתול קטן מהרחוב? אבל אם זה חתול קטן הוא היה בורח מהר, ופה זה לא רץ כל כך מהר. וגם החתולה שלי הייתה קופצת על זה אם זה היה יצור חי באמת. אולי חולדה ענקית? לא, זה לא היה מהיר כזה.
מוזר.
איפשהו בתוך המחשבות בשקט של הלילה שמעתי רחש בעלים בחוץ- 'אה! לא דמיינתי!' - לקחתי את הנייד שלי בתוך פנס מאולתר, חטפתי את המשקפיים ופתחתי מהר את הדלת- ושם עמדה לה מחוייכת החתולה שלי. הרעש היה היא מתמתחת על הדלת שלי, מה שהיא עושה כשהיא מבקשת להכנס לחדר.
אוקי, אז דמיינתי. חזרתי למיטה מלטפת את החתולה המגרגרת שלי לשינה.
אחרי הרבה זמן שמעתי שוב רחש. החתולה שלי לא הגיבה, אבל באותו רגע הייתי בטוחה שאני לא מדמיינת, קפצתי שוב עם הנייד החוצה, הפעם עוקבת באדיקות אחר מקור הרחש.
עמדתי בחצר בין כל הג'נאק שלנו (אבא שלי אוגר ג'אנק סידרתי) עם הפלאפון מאיר שומעת משהו זז שם בין העלים מתקרב לכיווני.
נשבעת לכם שהלב שלי דפק במהירות, איפשהו אפילו מחשבה על חייזר קטן מוזר יוצא משם עלתה לי לראש.
זה עדיין התקרב אבל לא נראה כלום, ואני מתחילה לחשוב שעוד שניה יוצא משם משהו וקופץ עלי.
ואז... עוד טיפה רחש.... מתקרב... .משהו שם יוצא... הנה.... ו....
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
