ביום אחרי הלילה שבו אני מחליפה מצעים, אני כל כך אוהבת את תחושת הכיף של המיטה שאני מקפידה לסדר אותה טוב טוב בבוקר, כדי לשמור על תחושת הכיף הנקי הזה ללילה הבא.

אז בבוקר אני מגלגלת את השמיכה ושמה אותה בראש המיטה עם הכריות, מכסה את שאר המיטה בכיסוי אחיד בצורה ישרה, ועוטפת את השמיכה המגולגלת בשמיכה דקה אחרת שתואמת לכיסוי.

בימים הראשונים של מצעים נקיים, המיטה מסודרת להפליא כל בוקר.

אין לי מושג כמה זמן בדיוק אחרי זה לוקח, אבל בשלב מסויים חוסר זמן ועצלנות תופסים פיקוד, ויוצא מצב שבגלל שאני במילא כל היום לא בבית, אני לא מרגישה צורך לסדר אותה כמו שצריך, ואני פשוט מיישרת את השמיכה על המיטה ומכסה בכיסוי.

לא הכי ישר, אבל לא מבולגן.

אחרי כמה זמן זה מתקצר לזריקה אקראית של כיסוי המיטה כשהוא מכסה חלק ממנה ולבסוף זה מגיע למצב שהמיטה נשארת עירומה כפי שהיא, ללא כיסוי, ללא כלום.

מחכה לי על אוטו-פיילט לשעה הקטנה של הלילה שהיא תזכה לביקור העייף שלי.

אז מגיעים הימים כהם אני גוררת את השינה.

המיטה החשופה ואני התרגלנו אחת לשניה. כבר אין לי את הפנטזיה השינתית של סוף של יום, והיא תמיד שם.

אז אני נשארת עירה עד מאוחר, עד הרגע האחרון שבו אני מרגישה עייפות. עד שאני ממש קורסת.

כשאני קולטת שפשוט איבדתי את החשק להכנס למיטה ושאולי צריך לעשות משהו בנידון (כי לישון שלוש שעות בלילה לא ממש עוזר לך לתפקד נורמלי במשך השבוע) אז מגיע הטקס הרישמי של החלפת מצעים:

נעמדת מול הארון ובוחנת למה יש לי תיאבון: פלאנל, רך וחלק, ילדותי, בוגר, משהו שלא שמתי הרבה מאוד זמן, או משהו שבדיוק יצא מהכביסה, טרי טרי ומלא בניחוח מפנק.

בוחרת כריות תואמות שאני גונבת מסט אחר (זה משגע את אמא שלי שאני לא מוכנה לישון עם סטים מקוריים), פרוייקט הלבשת הפוך, סדין לקינוח, ואיזו מיטה מפנקת עשיתי לי... מתה כבר להכנס אליה.

שינה כזאת מתוקה, כזאת שלוה, כל כך מפנקת. קמה עם אנרגיות מתוקנות, ורוצה לשמור את הכיף הנקי הזה גם ללילה הבא.

אז בבוקר- מגלגלת את השמיכה ושמה אותה בראש המיטה עם הכריות, מכסה את שאר המיטה בכיסוי אחיד בצורה ישירה ועוטפת את השמיכה המגולגלת בשמיכה דקה שתואמת לכיסוי.

אמנם חברה שלי אמרה לי את זה בגלל הצעיף הירוק שהלכתי איתו שילשום, אבל אני מניחה שזה עוד צעד קטן לקראת העתיד שלי.

אליו, אגב, התחפשתי בפורים:

                                     תג עובד מעבדה                                                       שעון יד מסוגנן

וחלוק מעבדה עם גאווה כימאית מוטבעת בגב

והתוצאה הסופית:

טוב, זה היה הרעיון הכללי. אבל סמכו עלי שזה יצא די דומה.

~~~~~~~~

פורים השנה היה אדיר.

בדר"כ אני לא ממש חוגגת. זה תמיד מסתכם במישהו אומר לי ברגע האחרון "יאללה, בואי" ואז אני מאלתרת משהו מקופסאת הנוסטלגיה של התחפושות ילדות שלנו (וכשאני אומרת "מאלתרת" אני מתכוונת מסיכת חתול/עכבר ואולי כובא מצחיק. וזהו)

השנה, הייתה לי מראש מסיבה מתוכננת ללכת אליה בעבודה.

בהתחלה חשבתי להתעצל וסתם לשים את חלוק המעבדה שלי, אבל מפה לשם צצו לי כל הרעיונות הקטנים שאתם רואים פה למעלה, ויצאה תחפושת אדירה.

הבאתי איתי את לקס למסיבה. הוא ידע בדיוק למה אני מתחפשת, אבל לא ראה את זה קודם. ואיך שיצאתי מהשירותים עם התחפושת הוא היה על הרצפה נחנק מצחוק. אחרים פשוט היו משוק עד כמה שזה צפוי ואדיר בו זמנית.

המסיבה הייתה ממש כייפית. שתיתי ורקדתי בטירוף, והפיאה שרדה כמו גדולה (העגילים לעומת זאת לא, ואולי כדאי שאני אגדל קצת ביצים ואספר כבר לאחותי, כי הם שלה...)

באיזשהו שלב שמו את שושה, ואחד מהחבר'ה החליט לעלות על הבמה, תוך כדי שהוא גורר חברה אחרת שגררה אותי איתם.

בסוף שלושתינו היינו על הבמה והרקדנו את כל השאר (ממש לא זכרתי איך זה הולך, אבל מסתבר שזה עדיין לא מנע מאחרים לעשות כמוני).

יום אחרי זה הייתי במסיבת רחוב בשאול המלך עם עוד כמה חברים.

עד כמה שאני לא אוהבת אירועים המוניים בדר"כ, פה זה היה אחרת. קודם כל- זה היה בצהריים, ולא בערב. שזה הפך את זה לחוויה יותר נוחה. דבר שני- זה היה פסטיבל תחפושות מ-ט-ו-ר-ף!!!

התהלכנו שם משהו כמו שלוש שעות בסיבובים חוזרים, סוללים דרכינו בין השמונצ'ס האנושי התל אביבי הרב שהיה שם.

כיוון שהמצלמה שלי קרסה די מהר, אין לי יותר מידי תמונות טובות משם להראות לכם, אבל הנה קצת תחפושות שאהבתי במיוחד:

1  2  3  4    

(אישית אני ממליצה לכם לחכות לפוסט פורים של הפסיכולוג החובבן, הוא צילם כמה תמונות ממש מעולות שהוא בטוח יעלה בקרוב. אבל יש אחת שלו שאני חייבת להראות לכםכבר עכשיו- אחד הרעיונות היותר מגניבים שראיתי.)

בין הלא מצולמות היו הרבה "אפי" (שממש התהבנו מכמה פעמים מצאנו אותו), פלינסטונס עם מכונית (החבר'ה אשכרה בנו מעץ מכונית קדמונית שהם החזיקו בידיים והלכו איתה, ממש כמו במקור, והם אפילו הלצליחו "לשחות" איתה פנימה לתוך הקהל ההמוני ששם), זין ענק שהיה הסלברטי של האירוע (והיה אפילו תור להצטלם איתו), וברוקלי. כן, היה שם גם ברוקלי.

פשוט התאהבתי מחדש בחג הזה השנה. מחכה כבר בקוצר רוח לשנה הבאה  .

צומי יחס יחס יחס צומי אני פה צומי לא אין מחשב יחס צומי צומי מיאו צומי יחס צומי.

את מגיעה הבייתה אחרי שלא היית פה יומיים, נותנת אוכל לחוצפן השני שמתקיף אותי כשניסיתי בתומי להכנס אחריך לשירותים, וכשסוף סוף את מכניסה אותי לחדר שלך, את מתשייבת ליד הריבוע הזוהר הזה ומתעלמת מקיומי.

מה את חושבת? שהשרוך האדום שזרוק פה בפינה שלי ישחק עם עצמו?

חידלי מיד מעבודת חוסר הענקת כל תשומת הלב שלך אלי.

בתודה, היצור הזה שמסתובב לך עכשיו בחדר בדרישות מיאומיאו לצומי יחס יחס צומי יחס יחס צומי יחס.

~~~

מחר שישי ראשון בלי עבודה מאז יובלות. מה שאומר פוסט פורים/יוטיוב (מה בא לכם קודם?) עוד 3...2...

קוזל