זה דברים קטנים, כמו קורס מתנה שיכולתי לקחת אם רק הייתי מקשיבה לחברה שלי בזמן ומנסה להרשם אליו.
בסוף לא אישרו לי בגלל שחיכיתי יותר מידי זמן, וגם התוכנית החילופית לא עבדה.
אז בסדר, נו. בכל מקרה ידעתי שאני צריכה לגשת למועד ב' של מה שניסיתי להפטר ממנו. שיהיה.
זה המשיך עם המאבק שלי להתמודד עם שינאה שיש לי כלפי מישהי, שלא משנה מה אני עושה היא פשוט כל הזמן צצה אצל חברים שלי ומוציאה לי כל חשק לדבר איתם.
בכלל, התמודדות עם שנאה. זה רגש חזק מאוד כשהוא אמיתי, לא? ממש כמו אהבה.
אני יודעת שזה לא "בריא" לנטור טינה לאנשים, כי זה משהו שלילי שיושב בתוכך וגורם לך להרגשה רעה.
אבל לא יודעת, גם אהבה חזקה למישהו יכולה לגרום לך לדברים האלה אם היא לא מיושמת נכון, את למה כל כך צריך להתכחש לה?
אני לא רוצה להפתר מהשנאה הזאת, עם כל השאיפות שלי להיות בן אדם ששלם עם עצמו.
יש לי רגשות אשם על זה שאני נותנת לה להשפיע עלי ושאני צריכה להתמודד עם זה אבל אין לי חשק להתמודד עם זה.
לא צריכה להתמודד עם זה. לא ברור לי למה חברים שלי עדיין חברים של אותה אחת מדוברת, במיוחד כי היא הייתה די כלבה לי ולחבר אחר שלהם. והם לא אוהבים אותה בכל מקרה, אז... לא יודעת. הנחמדות שלהם אליה, הידידות שלהם איתה מוציאה ממני חוסר תיאבון לחברות איתם.
זה גם בקטנה עם מישהו שהתחיל איתי לפני כמה וכמה חודשים באתר, ודחיתי באותה תקופה כי הוא נראה כמו הצרות שלי.
אני לא בן אדם שממהר לשפוט, אבל משהו בו אמר לי לא.
יכול להיות שהוא שינה את מה שהוא כתב בפרופיל שלו, או שאולי הסטנדרטים שלי ירדו ואני כל כך נואשת לדייט שהפעם כשהוא כתב לי עניתי לו. הוא ביקש טלפון כי הוא לא אוהב צ'טים, נתתי לו, ועדין לא שמעתי ממנו מילה. לא מייל חזרה עם המספר שלו, לא סמס של תחילת שיחה, לא כלום.
קיצר, גם לא התלהבתי ממנו, וגם הספקתי להתבאס מזה. לא ממש ברור איך.
מבואסת על עצמי גם שאני לא מספיקה לעמוד בקצב. כלומר, כן- אני כן עם יד על הדופק באחד הקורסים החשובים, אבל לא בקורס השני. זה יכול להיות בגלל השביתה, אבל לא בהכרח. אני בורחת למאמר שאני וחברים שלי כותבים למנחה שלי, בורחת לעבוד על הדברים הקלים במקום לשבת ללמוד למה שאני באמת צריכה. לא יודעת, אני כן צריכה להרגיש בסדר עם עצמי, בסופו של דבר כן מצליחה לעשות מה שצריך. אבל אני מפחדת לצבור שוב פער. כמו תמיד.
ועכשיו ליל הסדר הולך להיות מציק. הצד של המשפחה שאנחנו תמיד עושים איתם הוזמן לצפון רחוק רחוק, ויש לנו אפשרות ללכת איתם. אבל אז הצד השני של המשפחה, הדודה שאני פשוט לא סובלת עם הצביעות שלה, והירידות שלה, והעובדה שהיא תמיד גורמת לנו להרגיש רע, היא הזמינה אותנו אליה לליל הסדר. יותר קרוב. ואמא שלי רוצה, זו אחותה בסופו של דבר.
אז כן. ליל הסדר עם האיכסה. נקווה שלפחות בת דודה שלי שחזרה ממגורים בחו"ל תעשה את האירוע יותר נסבל, עם התוספת העתידית החדשה שלה למשפחה.
~~~
עלה לי עכביש ענק ודק על השולחן ומיהרתי לחפש משהו להרוג אותו ופתאום מצאתי את עצמי עם בקבוק יין ריק עליו. עד עכשיו הבקבוק היה על השולחן מעצלנות ללכת למיחזור. לא חשבתי בחיים שהוא יהפוך ליעיל. וכך הוא לא איכזב אותי ועמד בהבטחת חוסר היעילות שלו- הרמתי בקטנה את הבקבוק והעכביש הענק ברח ממנו כל עוד נפשו בו.
אז מצד אחד אני שמחה שלא הרגתי אותו (עם כל זאת, זה עדיין איפשהו כואב לי כשאני הורגת יצור) אבל מצד שני יש לי פאקין עכביש ענק איפשהו בחדר.