כל פעם כשלקוח שואל אותי לשמי ואומר לי כתגובה בהתלהבות "או! איזה שם יפה. יש לי נכדה עם השם הזה!", אני תמיד מתאפקת לא להגיד לו בחזרה "איזה קטע! גם לסבתא שלי יש!"
שתי סיבות לכך:
האחת היא שסבתא שלי ז"ל לא איתנו כבר. שתיהן. ואני חושבת שלהגיד "גם לסבתא שלי הייתה" זה קצת שחור מידי.
השניה, וזו שבאמת מדאיגה אותי לאור ההיכרות של קהל הלקוחות שלנו-
אני די בטוחה שהצד השני פשוט לא ישים לב ל"קטע" ויתלהב גם מזה...
~~~
הייתה לי שיחה די משעשעת לפני יומיים.
לקוחה לא מבוגרת לא צעירה התקשרה לברר לגבי תאריכים מסויימים של הצגה. הסברתי לה על אחת שבוטלה, אחרת שלא היו מקומות באולם וכו' וכו'.
לפעמים יוצא שאתה מדבר עם לקוח מעבר לפרטים טכנים יבשים- מספר על הצגות שאהבת יותר או פחות, מספר על חוויות שלך ממקומות ישיבה מסויימים, לפעמים אפילו גולשים לנושאים אחרים של המצב בחברתי בארץ ועוד.
לא זה היה המקרה הפעם- זו הייתה שיחה עניינית ופשוטה, לא דבר מעבר, ועדיין משום מה מאוד הלקוחה מאוד התלהבה מהשירות שהיא קבלה ממני.
לא פעם ראשונה שקורה לי שלקוח מתלהב משירות פשוט ובסיסי ביותר שאני מעניקה לו. ולא פעם ראשונה שקורה לי שלקוח שואל אותי לשמי המלא.
ולכן זו לא הייתה הפעם ראשונה שאני עונה שאני מעדיפה לא למסור ללקוחות את שמי המלא.
אז היא אמרה שהיא מבינה ושאלה "אם רק אפשר לשאול אותך מה השעות שלך?"
השאלה קצת הפתיעה אותי, גם בגלל שבדר"כ לקוח ישאל "ואת נמצאת כל יום פה?" או "אפשר לבקש אותך פעם הבאה כשאני מתקשר?" אבל בעיקר בגלל שלא הייתה ללקוחה סיבה לשאול אותה. זה לא היה מקרה מיוחד שדרש טיפול ספציפי שלי, זה לא היה דבר מעבר לבדיקת אינפורמציה פשוטה שכל נציג אחר עושה בדיוק כמוני (ואני יודעת מנסיון שהנציגים המעטים שלנו נותני שירות טובים כמוני). לא נתתי שום שירות מיוחד או אפילו טון דיבור מיוחד.
אמרתי לה שאין לי שעות מסויימות אבל שכל הנציגים שלנו רואים את אותם הפרטים כמוני.
אז היא שאלה אותי אם אני סטודנטית, וכשעניתי כן- הגיע הפאנצ' ליין:
"זה ששמעת אותי מדברת איתו עכשיו? זה הבן שלי, קוראים לו שחר. הוא בלונדיני עם עיניים כחולות"- נשבעת לכם ככה היא התחילה את הנושא- "והוא התקבל ל-[הכנס אוניברסיטה יוקרתית כלשהי בארה"ב כאן] והוא עובד ב-[הכנס עבודה לא ממש הקשבתי מה היא אמרה כאן]."
היא התחילה לספר לי קורות חיים של הבן תכול העיניים שלה שסירב להצעות הטובות ביותר בחו"ל ועד כמה הוא מצליח ושווה ולאחר כמה משפטים שבאמת לא ממש הבנתי (הקו גם לא היה הכי ברור) היא שאלה אותי- "את פנויה?"
"אממ... האמת שיש לנו קצת ממתינות עכשיו.." ניסיתי להוריד אותה מהקו.
"אה, אז אני רק אספר לך קצת ש" והיא המשיכה לספר לי משהו על זה שאבא שלו רצה שהוא יעשה ככה, אבל הוא רוצה לעשות ככה, ובאמת שכבר לא ממש המשכתי להקשיב.
איכשהו אחרי שניסיתי שוב להוריד אותה מהקו היא המשיכה לספר שיש לה *עוד* בן ומה לעשות, היא צריכה לדאוג לילדים שלה.
או-קי.
זה... היה די.. כן. מוזר.
נתחיל בזה שאם היית אמא שלי והייתי משיגה לי דייט עם נציג אקראי שדיברת בטלפון- הייתי כועסת עליך.
נמשיך בזה שאתה שמח מזה שאמא שלך השיגה לך דייט עם מישהו שהיא לא מכירה בכלל- זה מוזר ביותר.
והכי מוזר הוא שאת בכלל לא דיברת איתי מעבר לשיחה רובוטית קטנה ואין לך מושג מי אני ומה אני שאת כבר זורקת אותי על הבן ההו כה מוצלח שלך!
בחיי! כבר התחילו איתי מספר פעמים פה ושם טלפונית, אבל לפחות לבנים שעושים את זה יש את ההגינות לעשות כך אחרי שהחליפו איתי מילה או שתיים של שיחת חולין.
לא דיברת איתי בכלל! איך? מה? למה?!
בחיי, זה היה מוזר.
~~~
שלחתי סמס לקיי וסיפרתי לו בקצרה על השיחה הזאת.
"אוף! למה אף אחד לא מציע לי בת בלונדינית?"
"אבל ... כבר יש לך חברה, והיא גם בלונדינית, לא?"
"כן, אבל הלקוחות לא יודעים את זה. הם עדיין יכולים להציע."
בת 27, יושבת בשבת בערב ליד המחשב בתוך החדר המבולגן שלי עם החתולה בצד וקוראת באתרי חדשות אקראים על זמרת שלא ידעתי שהכרתי בכלל בגיל שלי שנפטרה כנראה מתוצאות ההתמכרות להרס עצמי:
"איימי וויינהאוס הלכה לעולמה בגיל 27,
הגיל המקולל בו מתו ענקים כמו ג'ים מוריסון סולן הדורז, ג'ימי הנדריקס,
ג'ניס ג'ופלין וקורט קוביין, סולן נירוונה."
-"בעצם, זה מגוחך לשאול אם אני יכולה לשאול אותך שאלה. אני יודעת מה אני רוצה לשאול. אתה לא יודע בכלל מה רוח השאלה שאני רוצה לשאול.
אני סתם באה להפיל עליך משהו שאין לי באמת מושג אם יפריע לך או לא לענות על כך. וזה לא כאילו אתה תגיד לי מראש 'לא', אתה הרי סקרן לדעת מה אני רוצה לשאול, וגם- שנינו יודעים שאני אשאל בכל מקרה"
-"אז מה בעצם את מנסה להגיד?"
-"אני רוצה להגיד לך משהו."
~~~
אחד הדברים שאני הכי אוהבת בלהיות בדיכאון זה שאני מרשה לעצמי ללכת עם בגדי "לא אכפת לי".
לא שאני יוצאת מהבית כאילו אני הומלסית, אבל אני לובשת דברים שאני מרשה לעצמי בדר"כ רק להיות איתם בחד"כ או בבית.
גישת ה"לא אכפת לי" מרשה לי לעבור ככה מול המראה בלי צעקות מיותרות ובלי רגשות אשם.
בעצם מדובר בוידאוקליפ אחד ארוך לכל הדיסק "דיסקברי" של דאפט פאנק.
אני לא אוהבת מוזיקה אלקטרונית ולא מוצאת עת עצמי מתחברת לאנימה בכלל, אבל לזה- התמכרתי. שילוב אדיר של אנימציה ומוזיקה, בצורה שאתם פשוט לא מבינים איך יכול להיות בכלל מצב שהדיסק נכתב ללא קשר לסרט. (והפאנץ ליין בסוף הסרט גאוני. פשוט גאוני)
~~~
הוספתי משהו חדש לרשימות פה בצד (מתחת לאיש הווסאבי) שראיתי אצל בלוג אחר פעם-
"הולכים אל הלא נודע".
כל פעם שתלחצו על הלינק זה יוביל אתכם לבלוג אקראי אחר. נסו מידי פעם, זה מהנה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
