מפגש חנוכת דירה עם ההוא המנוול, ההוא עם תסביך אלוהים, וההיא עם תסביך... אממ... תבחרו אישיות מסויימת. לכל אחת מהן יש תסביך משלה.

בדר"כ מפגש שלנו מסתכם ברשימת ציטוטים שלקס (=המנוול) נוהג לפרסם בפייסבוק, ובאיום של לוציפר (=תסביך אלוהים להמונים)  שפעם הבאה הוא יביא מצלמת וידאו. הפעם הוא קיים את הבטחתו ושם בתחילת הערב מצלמה על הטלוויזיה בפריים על ספת הסלון.

אחרי כמה בדיחות סטייל סיינפלד, מין הסתם, הפסקנו להתייחס למצלמה ונתנו לשטויות לזרום חופשי.

לקראת סוף הערב, אחרי שלוצי כבר בנה את תיק האשפוז הכפוי שלי בהצלחה יתרה, הוא פנה למצלמה בתרועת ניצחון.

אבל מסתבר שתסביך אלוהים לא עוזר לך אם אתה לא זוכר ללחוץ על "ריקורד".

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

אחד אלוהינו:

האוס או קוקס?

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

שימו אותו עם החברים הכי טובים וותיקים שלו.

אני לא בטוחה שזה צד באבא שלי שרציתי לראות.

מוזר.

~~~

אחרי שחזרנו ממפגש עם חברים שלו, חשבתי שאולי אני יכולה להמשיך את מה שהלך שם ואנסה לדבר איתו שיחת חולין.

באמצע הסבר קצר על מה זה "ספוגים" (כי בחיאת, אני לא הולכת להסביר לו מה זה "גריניאר") ערס אחד חתך אותו בכביש, והתחילה מלחמת קללות ברמזורים.

השקט הרגיל של מטילדה-אבא חזר למקומו הטבעי.

~~~

או במילים אחרות- הצום עבר בסדר. חוץ... ממשהו אחד שקצת יושב לי עדיין על הלב:

משהו כמו חצי שעה לפני כניסת הצום קיבלתי מייל ממישהי שהייתה חברה טובה שלי במשך שש שנים.

לפני קצת פחות משנה רבנו על שום דבר- היא נפגעה מזה שלא הייתי מוכנה לשקר לידיד משותף שלנו בשביל המשחקים שלה (ולא, זה לא קשור לענייני אהבה של בינו לבינה, זה משהו אחר יותר קטן). במקום להודיע לי שמשהו מפריע לה היא שלחה לי אסאמאס "החלטתי שאני לא רוצה לדבר איתך יותר" מאמצע שום מקום.

בגלל שאנחנו לא בנות 7, ואני לא מוכנה לשחק משחקים, אני קפצתי על ההצעה ולא חזרתי אליה יותר.

מאז אנחנו לא מדברות והכל טוב ויפה. פרידה לכל דבר.

עכשיו, חצי שעה לפני כניסת הצום, היא שולחת לי אימייל עם מכתב התנצלות. היא כותבת שזה לא קל לה, והסבירה ממה היא נפגעה.

חשבתי על מה לעשות, ובגלל שלא הייתי מסוגלת לסלוח על המקום, חמש דקות לפני כניסת הצום פשוט רשמתי לה "תודה, צום קל".

עד כמה זה בסדר לא לסלוח למישהו? עד כמה זה מציק לכם שמישהו שאתם בסופו של דבר כועסים עליו מבקש ממך סליחה רק בגלל שזה יום כיפור?

עם כל הכבוד, אנחנו עדיין בחבר'ה משותפים, ויצא לנו לראות אחת את השניה, אבל- אני לא רוצה לחדש איתה קשר.

עד כמה שהיינו קרובות, עכשיו זה נראה לי קצת.. קשה להיות שוב חברה שלה.

היא לא בן אדם קל. (אני בטוחה שגם אני לא, אבל זו לא הנקודה).

יש משהו בעובדה שהיא שלחה לי את המכתב בגלל יום כיפור שמקומם אותי.

כי כשאני פוגעת במישהו אני מבקשת סליחה אישית- טלפון או פנים מול פנים.

לא נותנתצ לזה להתבשל שנה שלמה ומנקה את המצפון שלי לקראת יום אחד בשנה שבו אנחנו אמורים לסלוח.

כל הצום חשבתי על זה, והרגשתי רע עם זה שאני לא מסוגלת לסלוח לה. ושזה היה עדיף אם היא לא הייתה שולחת את המייל הזה בכלל.

אני צריכה לדעת שלפעמים זה בסדר לא לסלוח.

עזבו לכעוס לא לכעוס.

אני צריכה לדעת שזה בסדר לחשוב שמגיע לי קצת יותר מזה.

ובנימה קצת אחרת-

מה סליחה? תתפשטי!