הכיוון (כבר לא) מערב

יום #8: פורטלנד, אורגון

הבוקר אלון הלך לכמה שעות לעבודה והילדים ואני עשינו קצת קניות ב-Target שליד המלון. הלכנו  לשם ברגל וכל הדרך זכינו למבטים המומים מנוסעי המכוניות שחלפו על פנינו, שלא האמינו שמישהו אשכרה משתמש במדרכות. נראה לי שעד שראו אותנו הם בכלל לא הבינו מה השימוש של רצועת הבטון הזו שליד הכביש. 

בצהריים נפרדנו מקליפורניה ויצאנו לטיול הגדול שלנו, שיקיף את אורגון, וושינגטון, אידהו, מונטנה ויוטה ובסופו נחזור שוב לכמה ימים בקליפורניה. בתור התחלה נסענו לשדה התעופה של אוקלנד, החזרנו את האוטו ולקחנו טיסה ל-Portland Oregon, שם גרים החברים שלנו תמר ורון. פורטלנד אורגון היא לא מרכז העולם, בלשון המעטה, ועדיין זהו ביקורנו השלישי בה (ובאמת קיבלנו גלידה!). הטיסה קצרה ממש, משהו כמו שעה ורבע, ובדרך אפשר לראות מהאוויר את גשר הזהב: 

לקחנו אוטו חדש, נוח בהרבה מהקודם, התמקמנו במלון ואחר הצהריים הגענו לבית של תמר ורון, שגרים בבית מהמם בשכונה שקטה וירוקה בפאתי פורלטנד. אכלנו יחד ארוחת ערב משובחת (אחלה סטייקים, רון!), שמענו חוויות קולג‘ מהבת שלהם מיקה והיה כיף ממש. 

יום #9: סיאטל, וושינגטון

הבוקר יצאנו יחד עם תמר ורון ל-Seattle שבמדינת וושינגטון, סיאטל היא העיר הגדולה ביותר בצפון מערב ארה“ב והיא נקראת על שמו של של צ‘יף אינדיאני ששלט בשבטים שחיו באיזור. ואכן, בכיכר המרכזית של העיר, Pioneer Square, יש פסל של אותו צ‘יף. הנה אנחנו בכיכר, עם תמר ורון:

בסיאטל הסתובבנו בשוק הדגים, שם המוכרים נוהגים לזרוק דגים מדוכן לדוכן לקול צהלות התיירים. ליד השוק יש את הסניף הראשון בעולם של סטארבקס, שנוסד 1971 ומאז גדל ל-21 אלף סניפים ביותר מ-60 מדינות. עמדנו נדהים מביטים בהמוני התיירים שעומדים בתור אינסופי כדי לקנות משהו בסטארבקס המקורי, למרות שכל שני מטר בעיר יש סניף סטארבקס שמוכר בדיוק אותו דבר, רק שהוא לא המקורי. 

Pike Place Market

היה מעניין לראות את הלוגו המקורי של סטארבאקס בהשוואה להיום. ההבדל העיקרי שאנחנו מצאנו הוא שהלוגו הפך מחום לירוק ושכיסו לבת הים את הציצי. אתם רואים, צניעות זה אישיו לא רק אצלנו.

הלוגו החדש (מימין) והמקורי

אכלנו יוגורט ב-Ellenos שנחשב מאוד טרנדי (ככה מיקה אמרה), עשינו סיבוב בגלגל הענק של קו המים (למעשה רק תמר וגיא עלו, ונתקעו שם איזה חצי שעה), ואז נסענו לאגם ועשינו קיאקים. מזג האוויר היה מושלם והיה כיף ממש. טוב, אולי לא לאלון שהיה בסירה עם שחר וגיא וכל הדרך נזף בהם שהם לא חותרים טוב ולמה רק הוא עושה תמיד הכל וכו'.

גיא מאושר בגלגל ענק

שטנו בקיאקים לאורך הבתים שלחופיו. לכולם יש מזח פרטי, סירת מירוץ, חצרות עצומות וחלונות גדולים שמשקיפים לאגם

שחר וגיא שומרים על מורל למרות הנזיפות מהמפקד הקשוח

בערב יצאנו לאכול במסעדה שמתמחה בדגים מקומיים ונקראת Ivar's Salmon House. המסעדה עצומה בגודלה ויושבת על שפת האגם עם נוף מדהים. היה טעים.

יום #10: בדרכים

הבוקר אלון ואני קמנו מוקדם, ירדנו לאכול ארוחת בוקר עם תמר ורון ואז יצאנו לעשות עוד סיבוב בעיר ולקנות כמה דברים בחנות של REI שהיא כמו למטייל, אבל בסטייל. היינו בה בביקרונו הראשון בעיר וקנינו שם את המנשא של שחר ואת תיק ההחתלה שלה, ששניהם היו מעולים והתבררו כקניה חכמה ביותר. אז הלכנו לשם שוב, רק כדי לראות שהחנות עדיין מדהימה אבל מאוד מאוד יקרה.

כל הזמן הזה הילדים נשארו בחדר לישון עד מאוחר ("אתם יכולים לצאת בלעדינו", הם אמרו, "אבל אל תעשו שום דבר כיפי שלא נתבאס שלא באנו") ואז ירדו לבד לארוחת הבוקר. כשחזרנו יצאנו כולנו לדרך מזרחה. הכיוון הכללי הוא Glacier National Park, והתוכנית היא לעשות את הדרך ביומיים.

נסענו בדרך נופית מדהימה, שמענו מוזיקה מצוינת (כל אחד שם בתורו את הפלייליסט שלו, כשכולם צועקים עליו "תעביר, תעביר, מה זה השיר הגרוע/הישן/המזרחי הזה" - גם זה סוג של בילוי משפחתי:)).

אחר צהריים הגענו למלון בעיר שכוחת אל בשם Ceour D'Alene, שנמצאת בדיוק באמצע הדרך. באידהו, קצת אחרי שעוברים את הגבול מוושינגטון. התמקמנו במלון ונסענו ללונה פארק שיש בעיר, שיש בו גם מתקני מים. חשבנו שבגלל שזה חור לא תהיה שם נפש חיה, אבל טעינו. בגדול. בניגוד לביקור בפארק הקודם, הפעם היה שבת ולכן היו תורים עצומים כך שהספקנו הרבה פחות מתקנים. ההי-לייטס מבחינת הילדים היו מתקן סירות מתנגשות שאפשר לעשות בו מלחמת מים, ורכבת הרים מעץ שהייתה ממש מפחידה.

יצאנו מהפארק ב-21:30 והלכנו לאכול בפיצה האט, המקום היחיד שהיה פתוח בשעה הזאת. באופן מפתיע כולנו נשבענו שזו הפיצה הכי טעימה שאכלנו. טוב, אולי היינו ממש רעבים. הגענו למלון ממש מאוחר והלכנו מייד לישון. עד כאן בינתיים.