Stop The Time
|
כינוי:
בת: 32
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
| 3/2010
הורים גרושים..למה אתם כל כך חראות?
ערב החג היה נחמד אך לא ממש סימפטי. למה כבר אפשר לצפות בליל הסדר אצל משפחה רוסיה? אז זהו שלא הרבה.
כרגיל היייתה הרבה שתייה חריפה. אבא התחיל לקרוא את ההגדה ואחרי עמוד:" אני נותן רשות לאכול" וכולם:"אמן".
אחרי כל הרמת כוסית במקום להגיד "אמן" אמרנו "לחיים" ומבקבוק שמפניה עברנו לבקבוק יין אדום ומשם לוודקה והלאה..
זה היה כל כך שונה מערב פסח של שנה שעברה. אז חגגנו עם אמא וחבר שלה, עם הבנים שלהם ועוד כמה אנשים. היה מאוד מייגע כי קראנו באמת את כל ההגדה וכשסופסוף התחלנו לאכול נעלם לי התיאבון. אמא אפילו לא התקשרה לאחל חג שמח השנה. סבתא הייתה בבית חולים לצערנו ולא הסכימו לשחרר אותה. כמו שאני מכירה את הסבתא העקשנית שלי, אני בטוחה שניסתה הכל כדי לצאת אך ללא הצלחה. אמרנו שנבקר אותה היום בבית החולים אך שוב הוכחנו עד כמה נכדות גרועות אנחנו יכולות להיות. היא הסבתא היחידה שנותרה לי. אני חייבת להראות שאכפת לי. שלא יהיה מאוחר מדי.
רבנו עכשיו עם אמא. אני באמת חושבת שמשהו לא בסדר איתה. היא סותרת את עצמה כל רגע, מתנהגת כמו ילדה, כאילו היא עברה שטיפת מוח. זאת לא האמא שגידלה אותי(well until i turned 13 anyway). היא מכונסת בתוך עצמה, בטוחה שהכוונות שלנו באות ממקום אפל ושכל רצונותינו הם נגדה. קודם היא אומרת שאני עוד רגע בת 18 ולכן אני כבר מספיק גדולה כדי להתנהל לבד ושאני לא צריכה להיות תלותית באמא כל כך(טוב שככה היא רואה את המצב גם...) ואחרי רגע היא אומרת שאני עדיין ילדה קטנה אז אין מצב שאני אבין את מה שקורה. אבל זהו ששום דבר לא קורה. היא לא רוצה לחיות איתנו. לא אכפת לה מאיתנו. היא לא רוצה להבין מה עובר עלינו כי אנחנו מטומטמות. תמיד היינו ותמיד נשאר. הכל מילים שלה.
אבא גם הוא לא משחק את תפקיד המושיע שלנו במשפחה. הוא חושב שלתת לנו 200 שקל פעם בכמה חודשים זה מספיק. וככה הוא השתתף בחיינו מכל הבחינות. הוא כל כך אדם חומרני, לא סימפטי,קמצן,שפל, חסר בושה..אבל לפחות הוא לא צורח עלינו כמו חבר של אמא. ועוד לו יש זכות! והאמא שכיבדתי, שהערכתי, שהערצתי, היא אומרת לי שאני צריכה לשתוק ולעלות לחדר שלי כשחבר שלה קורא לי "חלאה! צריך לכלוא אותה למעלה בחדר שלה". איך היא מצפה שאני אקבל את זה? איך היא בכלל מעיזה להגיד שאני לא מכבדת אותה כשלהגן על הזכויות שלה הייתה המטרה היחידה שלי בכל הריב הזה?! דעתה פשוט נטרפה עלייה. ואני יותר לא רוחשת שום כבוד כלפיה.
זה כל כך מבייש. להגיד לחברים שלך שההורים שלך לא גרים איתך.שאמא שלך מעדיפה לחיות עם חבר שלה.שאין לך כסף לבזבז כדי לצאת עם כולם. להעמיד פנים שאת נהנית מחוץ לבית כשאת יודעת למה את חוזרת.
אתמול אבל חיזק אותי נפשית מבחינה אחת. אחותי החורגת שהייתי בקשר איתי לפני כמה שנים, מסתבר שהיא נמצאת במצב דומה. או אפילו יותר גרוע כי לה אין עוד אחים או אחיות שיתמכו בה. גם אמא שלה(חברה של אבא שלי) עברה לגור עם אבא שלי לפני הרבה שנים והיא גרה עם סבא וסבתא שלה באריאל. היא העדיפה אפילו לבלות בערב החג עם חבר שלה ולא עם אמא שלה. אבל זה בעצם בדיוק מה שאנחנו עשינו.לא רצינו לבלות עם אמא אז הלכנו לאבא..זה נראה לי היתרון היחיד שיש בהורים גרושים. זה הבהיר לי שאני לא היחידה שנמצאת במצב כזה ולמרות שאני תמיד אומרת שצריך לקחת הכל בפרופורציה אני לא חושבת שפה זה העיקר. זה באמת מצב לא נורמטיבי בבית. צריך להשלים עם זה ולהציב מטרות לעתיד כדי שתהיה תקווה שאפשר לצאת מהמצב הזה ולשאוף לטוב יותר.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
