גן העדן בלבי

צליל מוכר שמעת                                                                       

שמעת אותו הוא היה מרחק נגיעה,

הד רחוק קרא לך

הוא היה כך כך קרוב,

אור לבן טהור, זוהי ההגשמה,

כמו ריקוד סוחף,

כמו מנגינה שאין לה סוף

והפחד הזה ששוב חוזר

ומציף את הכל,

עצום את עינייך

תן לי יד כדי שלא תפחד,

שלא תפחד להיות שוב לבד,

נרחף ונלחין

את מנגינת הלב.

שוב חושך ואתה נופל

כל גופך כואב,

הצליל שוב חוזר,

חוזר כאילו שובר

הורס ודוקר

ואני שמכירה את הצליל

הצליל שגם אליי חוזר ,

חוזר כאילו כלום

רוצה לחבק ולנשק

למצוא אצלך פינה

לעגון בפרוזדור ליבך

כי גם אני כמוך

כעת ספינה טובעת.

כמו גל שבא והולך

הכאב שוחה

ומתנפץ

בקצב שלו

הצליל צורב

מתקתק מנגינה

משלו,

ואז בא השקט

שקט זמני,

ים קסום

עם שמש נוגה,

עינייך בוהות

ושוב אתה בורח

למקום שחיפשת

ומצאת מעט טוב בין

כל הרע

ואני עדיין מחפשת

את הצליל

שצליל שחוזר והולך.