גן העדן בלבי

אין דברים כאלה.. אני פשוט חולה על הקיץ, בוקר טוב קיץ ישראלי!

לפתוח את החלון שכל הפיח , האבק והעשן (שהפעם כמו שנהוג להגיד במשטרה: "הגורם האנושי אחראי לו".) מתחבר לך לכל החושים, כמו מכת קרן עצבנית, אור צהוב שוטף את הרחובות, תקופה של אנשים מלקקים גלידות וארטיקים, שהחולצות נדבקות לך ( לגברים! נשים בכלל מנוגה, לא מזיעות וכאלה.. ואפשר להרחיב על זה אבל .. נשאיר את זה להזדמנות אחרת.) לגב, לבטן ולמשולש, אז יש לך שמונה ריבועים, עבודת משקולות לא קלה, וביצים וקוט'ז 5%, אתה בכלל שומר, בכל זאת, קיץ, ים, בריכה, מועדון הארסים – גם ככה חם אש, עדיף בלי חולצה!

אני פשוט חולה על הקיץ! את מדוושת בעליה, בקושי בירידה, הורסת ת'מנוע, מדליקה מזגן, פותחת חלון, רגע.. האודם נמרח, הריס לא במקום, שיער סומר ומתפרע.. את לא רואה כלום, איפה קנית את המשקפיים האלה? חצי מחיר גם כן, סוף עונת החורף, שעבר. צפצופים, פקק תנועה, איחור של כמעט שעה, איך שהבוס מתעצבן, את שולפת נשק- ציפורניים משוחות בלק כתום מזעזע, למי זה אכפת, אז המיני קצת עולה, עקבים שטיפה לוחצים, שוב קנית מידה לא נכונה?! פותחת כפתור, הבוס נרגע, אחרי שעה קפה וסיגריה, אופס.. “דודה- בלה" קפצה לביקור (בסוגריים מחזור* ), ההורמונים משתוללים, לוקחת כדור להרגיע קצת את עצמך. נגמר היום, בקושי זחל. איפה חנית לעזאזל?! תגידי, שואל איש המעליות זה חמצון או טבעי שלך?. מגיעה הביתה. מקלחת קרה, כל כך חם לך שאת ממלאה את האמבטיה בקוביות קרח, אחרי חמש דקות שקפאת- את חייבת מקלחת חמה, יוצאת מסיימת ושוב חם. אוף כל כך חם!! אם היה מנוע שמיוצר בתוך הגוף פולט החוצה אדי חום ומקרר את הגוף.. אבל אנחנו ישראליים, אוהבים בעיקר להתלונן, לאכול פלאפל שנוזל ממנו הרבה טחינה, והרבה הרבה סלטים, מכל הסוגים, מנצלים את החינם עד לטיפה האחרונה, כולל שומרים את הבקבוקים- כי למחזר זה הטרנד החדש! ועוד משלמים לי בעד זה?!

איך אני מתה על הקיץ.. פשוט חולה על כל ילדות השמש עם הקוקיות והנמשים המחייכים, בנות 13 עם חזייה ורודה שבאוטובוס לועסות מסטיק בשיא חוצפתן- מנפחות בלונים באוזניים, עד שנהג האוטובוס בן ה 60 מסתכל עליך, מבסוט אבל מסמן לך באצבע: נו! נו! נו! אני מתה על הים.. כולם צולים את עצמם בשמש הקופחת, עד שאיזה ערס מזדמן, ניגש לבחורה בבגד ים הצהוב משהו..בטן גב, בטן גב..” היי בובה, אפשר לעזור לך למרוח קרם שיזוף על הגב"? ההיא בכלל דוברת צרפתית, בוהה בו כמו דג שקפץ לביקור מתוך האוקיינוס העמוק, אבל שב עקבותיו כאילו אתה האיש האחרון שרציתי לראות, אני חוזר לראות איפה "הדגיגה" שלי.. מקווה שאיזה כריש לא בלע אותה, במקרה, היה נעים להכיר. שוקע וצולל. פתאום, ניגש השרירי השזוף ואתה מבין.. שאתה בצרות. חוזר לשטח שלך, שמראש פלשת לשטח לא לך, מחליט לחזור ולשכב על חצי המגבת שבקושי נכנסה לך לשקית, נרדם וחולם על שדה חמניות צהוב, בטח השמש השפיעה עליך וקיבלת מכת חום. לפתע, אתה מקבל כדור פינג- פונג לתוך הרקה, שני ילדים קטנים שרצים אחרי כדור, ואיש הארטיקים חולף על פניך שבידו ארטיק שחצי ממנו כבר הפך לנוזל.

“אני הולך, אני הולך..” מיצית את היום, חוזר הביתה חצי שרוף, למי זה אכפת בכלל..

זמן הקיץ תמיד מביא אתו אהבה חדשה, שמחה ואנרגיה חדשה.

אבל כל כך חם בחוץ שאתה שוב נכנס לאינטרנט, פותח מזגן, שולף מהמקרר פחזנית מלאה בשמנת מתוקה.. כוס קולה קרה עם קרח. נכנס לאתר הכרויות, אבל הן תמיד לא חוזרות בחזרה, כמו איש הראיונות שלך מחיפוש אחר עבודה מזדמנת שאומר:

אנחנו נחזור אליך. נחזור אליך, אין משרות פנויות, אולי בתחילת קיץ הבא..

אין דברים כאלה אני פשוט חולה על הקיץ, אולי כי זו התקופה הכי הזויה ורק בישראל אתה יכול לראות חרדים לבושים חליפת שבת כזו כבדה מעייפת ושחורה.

ורק בישראל אתה יכול לראות בחורות לובשות בגד ים מלא עם תחתון חוטיני, צמוד- דביק, מספיק לכל אגן הים התיכון!

הסטטוס החברתי והנתון שאת עדיין הרווקה ביחס לשאר חברותייך הנשואות.

מקנן בך השאלה האם הדשא של השכנה יפה וורוד יותר?

ואני אשקר אם אומר שאני מאושרת? כן.

הרי לא טוב היות האדם לבדו, לחיות בתוך מציאות,שהיום להתגרש הפך לפופולרי ואפילו מקובל.

אם זוג מחליט מתוך החלטה אישית ולאחר בניית קשר הטומן בתוכו בניית אמון, אהבה ולא רק התאהבות.

ההבדל הוא שהתאהבות הוא עניין רגעי, פג תוקף שיחלוף, אחרי שהריגוש, הפרפרים בבטן, הסומק על הפנים, הציפייה מפגישה לפגישה, התשוקה והמתח המיני. בעצם האשליה היפה, שחיית בבועה שטוב לך ועל אהבה מוכנים לשלם כל מחיר, גם אם יודעים שיבוא יום והיא תיתן לך סטירת לחי מצלצלת.

אז ידפוק על דלתך מר' אכזבה, תקופה אפורה של הרהורים ועצב הניכר על פנייך. כי אהבה היא לא דו קרב, באהבה מנצחים בסימפוניה של רגשות אמתיים וכנים של אנשים שהשקפת עולמם דומה האחד לשני. שאת מסתכלת עליו את תוהה אם בגלגול הקודם לא הייתם אחים?! ואת מודה על הרגע המיוחל שנפל בחלקייך לפגוש באביר על הסוס הלבן. האומנם? אני חושבת שאהבה טומנת בתוכה גם את שלב ההתאהבות כי אחריי הכל אנו זקוקים גם למוח וגם ללב הפועם. באמת קשה לי להבין אנשים המחפשים בני זוג פוטנציאליים השואלים שאלות יבשות כמו צנון, לא מסקרנות ואפילו משעממות. זוגיות זה לא חוזה אהבה , לפחות לאישה מאוד חשוב שהגבר יתעניין בה, יחזר לא בצורה אובססיבית. הרי אם התקשרת למטרת יצירת קשר ואפילו הצלחת להגיע לשיחה השלישית יש פה עניין וסיכוי. הכל עניין של מזל ותעוזה או שיש צורך להגיד את המשפט הנכון בזמן הנכון?

סה"כ, את לא צריכה לשפוט את הפרטנר שלך על כל מילה לא במקום, שגם ככה המבוכה עבור הביישנים שבינינו גדולה.

אני גם חושבת, שאין צורך למשוך את השיחות ואת "הקשה להשגה" יותר מדיי, גם מבחינת גודל הציפיות כגודל האכזבות, שלך מעצמך. וגם מבחינת האי נעימות של הידוק היחסים התקשורתיים ביניכם והכימיה שנוצרה כבר בשיחות נפש אל תוך הלילה. אבל מה ששומעים מפה לא רואים משם. לכן תמיד עדיף לקדם את השיחה להצעת פגישה פנים אל מול פנים. למשל, פגשת את גבר חלומותייך באתר היכרויות, הפרופיל שלו מצא חן בעינייך. אין זמן משוער שאפשר להגיד שאחד הצדדים מוכן לעבור לשלב הבא, אבל חשוב להקשיב לרצונות של הצד השני, לפעמים מרוב שאנחנו מקשיבים רק לרצונות של עצמנו אנחנו שוכחים להקשיב ולשמוע. מה הצד השני אומר לנו בין השורות.

את לא יכולה לצפות למושלם, אלא לאדם שישלים אותך. ביחד תלמדו את האופי והתכונות של השני. מתוך רצון למצוא את הבן זוג האידאלי עבורך.

זו כמובן לא עסקת חבילה, האי הסכמה, ההתפשרות, הסבלנות, הסלחנות. אחריי תקופה כמובן שגם לך מותר להציע לצאת לפגישה. גברים אוהבים את האישה ההחלטית, בחורה שיש בה תוכן ולא רק יופי. (אני מדברת על הקבוצה שמחפשת להגיע לקשר רציני ומבוסס ואף לחיי נישואים עם האחת). בחורה יוזמת ואסרטיבית. מילים יפות יחמיאו לה אבל לא יפילו אותה בתקופת היכרות קצרה לבין הסדינים. נשמע קצת מושלם? כנראה אחריי התנסות בדייטים לא הכי מוצלחים, את מבינה שמה שנשאר לך, זה ליהנות מתקופת הסטטוס החברתי שלך בתור הרווקה, תקופה שאת מתחברת לעצמך ונהיית יותר מודעת לעצמך ומפסיקה לחיות ברגשות אשמה עצמיים, שאין להם מקום.

עד אז מי יודע, אולי יתמזל מזלך כיום בהיר- לפגוש את האביר על הסוס הלבן!