מכירים את זה שיש אנשים שלא דיברתם איתם בחיים אבל פתאום יום אחד נזכרים בכם?.
ונגיד שפתאום ההורים מפצירים בכם להתקשר כשמשעמם בזמן שאתם לומדים?.
אני לא כל כך אוהבת לדבר, יחסית אני מאוד שקטה ואני יכולה גם לא לדבר שנה.
וכן עשיתי את זה, לא דיברתי שנה.. אולי בגלל זה השנה הזו עברה מהר ונמחקה ממני כמו שרציתי.
אני כזאת מתוסבכת לפעמים. בגלל זה פתחתי את הבלוג, אולי אני אוכל להגיע לתובנות עם עצמי.
אני לא מאמינה בשלמות גם. בכל פרח חייב להיות קוץ. אבל אני כן מאמינה בקרבה אליה.
יש לי גם תסבוך קטן עם אלוהים. המשפחה שלי היא מסורתית. לפעמים אני מרגישה שאני יותר מזה.
אולי בעצם אני אמורה להיות דווקא דתיה. אולי החיים היו קלים יותר.
מצד שני לא לגעת או לדבר עם בנים בחיים.. למרות שזה לא משנה אם לא היה לי קשר שנמשך יותר מחודש.
ולשמור שבת.. זה בסדר אבל קשה. זה כמעט על אותו עיקרון של יום כיפור רק שבשבת אוכלים ומותר לשמוח.
ולהתפלל.. למרות שבנות רק פעם ביום בדר"כ בבוקר או בערב..
אבל עדיין אני מרגישה כאילו שאני לא במקום שאני אמורה להיות. לפעמים אני מרגישה שגם נולדתי לא בזמן שלי.
אני מתחברת תמיד לגדולים ממני ושטויות שאנשים בגילי עושים נראים לי מטומטמים לגמרי למרות שכמה שנים קודם זה באמת נראה מיוחד..
שטויות של חברות יכולות גם להרוס לי ערב שלם כמו לראות אותם לוקחות שאכטות מסיגריה.
אני לא יודעת למה אני כועסת על זה.. כי אני בעצמי נוטה לעישון נרגילה וחפצה לצמח הקנביס.
אבל לראות שזה חברות וזה שטויות שאנשים בגילנו אמורים לעשות לא יודעת למה זה מרגיז.
יכול להיות שנולדתי מאוחר מידי.. או מוקדם מידי..
מה שאני מוצאת מיוחד הרבה פעמים, זה הדברים שאני הכי לא מאמינה בהם. כמו הורוסקופים וניתוח אישיות לפי תאריך לידה או שם.
יש לי שני שמות. כל שם נוטה לאישיות שונה לגמרי. ואני רואה את זה. זה בולט לעיתים קרובות ואני נקרעת בין שני הצדדים הרוח השטותית והרוח הבוגרת יותר. גם לפי תאריך הלידה שלי . אני האישיות המלאה של המזל שנולדתי בו. זה באמת מדהים אותי.. אפילו קצת מפחיד.
מה שכן, אני הרבה פעמים נוטה לא להאמין בעצמי. והייתי רוצה לשנות את זה. להבין שאם אחרים יכולים גם אני.
אם מישהי ממש מכוערת ושמנה מסוגלת לאהוב את עצמה ושיהיה לה חבר, אין שום סיבה שאני לא יצליח בזה.
גם את הפסיכומטרי. אני כל כך מסוגלת להצליח. אבל משהו בפנים מונע את זה.
או עם הטסטים. אני אני ורק אני הורסת לעצמי. בחיי שאני לא נוטה להתפאר ביצירותי ובכלל בעצמי.
אבל באמת שאני נוהגת טוב. באמת שכן.
לפעמים כל כך נמאס לי שאני חוששת לחיי, כי כבר הייתי בדרך לשם. אני פשוט פחדנית.
וברוח פסימית זו....
נתראה בפוסט הבא.
כינוי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
