אלוהים הוא התסריטאי הגדול של כל הזמנים

שלום לכם, שמי כינוי. וזה, מסתבר, בלוג.

אתם לא תשאלו שאלות ואני לא אספר שקרים.

אני בגיל העמידה [או אולי ישיבה עם כל עניין המחשב].

צחקתי. אני יותר מ18 ופחות מ20.

אין לי צורך בזהות מינית אני פשוט אני.

יש לי שנאה רבה כלפי העולם.

לא לכולו כמובן.

יש איש אחד. נקרא לו שאה.

שנאה כזו לא היתה מאז היטלר לבני עמנו.

עכשיו חורף זה טוב.

הקיץ הוא מסריח יש בו יתושים.

בני אדם זה דבר מגעיל.

במיוחד חברים, אפעם אל תסמכו עליהם.

אבל תמיד תיתמכו בהם.

אלכוהול זה טוב.

אבל לא תמיד.

לעצמי במיוחד שמורה רוב השנאה.

על טעויות שאינן ברות תיקון.

"כל מה שפעם היה ונשכח היום הוא לא חוזר"

ועל טעויות שלא חשבתי 10 פעמים לפני שביצעתי.

אני בנאדם לחוץ. פרפקטציוניסט. פסימי. סאדיסטי.

והשיגעון בעיקר חוגג אצלי.

הומור וציניות גם לא חסר, שילוב של שניהם זה דבר נפלא.

רק חבל שישנה הביישנות.

דופקת את כל העניין.

וגם הרגישות, יש יותר מידי ממנה.

ובכל זאת, למרות הפסימיות, נהוג לומר "יהיה טוב"

אז מתי יהיה טוב?.

שגלעד שליט יחזור הביתה.

שראש הממשלה לא יתפוס טרמפים על שפעת חזירים.

שיהיה תקציב לנוער של היום.

שיפסיקו לשדר שטויות בטלויזיה.

שיורידו טסטרים מנייאקים מהכביש.

ש-שאה הבן *ונה ימות מוות כואב ואכזרי [פירוט יבוא אל דאגה]

שהמצב הכלכלי יסתדר.

ושיהיה שלום, בלי ערבים.

אמן.

נתראה בפוסט הבא.

כינוי.