האמת ? אני מופתעת לדעת שרק אדם אחד קרא פרק אחד מהסיפור שלי. ואני מבינה שאף אחד מהאחרים בהחלט לא מעריך את הניסיון שלי ולתת לעצמו חוץ מהכול, הזדמנות לא רק לקרוא את ההמשך, אלא גם להכיר אותי. חבל, חבל וחבל. ובכל-זאת, היה זה די צפוי לדעת שגם אחרים מכם, לא יודעים להעריך אחרים ולהאמין בהם כפי שהם מאמינים ומעריכים את עצמם.

 טוב, זה הוא פרק 2 בסיפור "העיירה המושלמת" ו... טוב, מי שיהנה מההמשך, יהנה. אני יודעת וברור לי שהכתיבה שלי לא טובה עד כדי כך, אבל לפחות איני מוותרת וממשיכה לנסות.

                              * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * *

  - פרק 2 -

בינתיים, בביתו של קונור - הביט קונור במראה והתאמן (???)
 " היי, קירה. מה שלומך ?" - חייך, הניד לשלילה, הסתובב לאחור ואז חזר למראה.
 " היי, קירה. תהיתי אם אפשר להגיד לך משהו אישי ? הוא די חשוב לי ואם לא אגיד לך, אחוש שאתפוצץ.. לא, אתה אידיוט.." ושוב הסתובב בחדרו וחזר למראה.
" היי, מותק! שמעי, מה דעתך על לצאת לבלות ? ככה אני, את,סרט, פיצה בשש וחצי. אלוהים ישמור, אני כזה עלוב..!", אמר לעצמו ונאנח בעצבים.
  " תיראי, אני רוצה להגיד לך משהו שכבר הרבה זמן אני שומר בבטן.. אז, הנה זה - אני מאוהב בך !" , אמר למראה, ".. ואת תזרקי אותי על בטוח אם אמשיך עם משפטי הפתיחה העלובים האלה!!"
  הוא הסתובב בחדרו הלוך וחזור כמה פעמים וצעד חזרה אל מיטתו.
 " או, קונור – מה יהיה איתך ?!" וצנח על מיטתו. לפתע מישהו נקש על דלת חדרו.
 " כן ?", נהם מבעד לכרית.
   " קונור, יש לי אורחת !", אמרה אימו של קונור מבעד לדלת ופתחה אותה לרווחה. היא העבירה מבט סביבה ודרשה.
 " סדר את החדר לפחות, המקום נראה כמו דיר חזירים !"
 " שיהיה ", אמר והתהפך על מיטתו.
אימו נאנחה ירדה במדרגות ואמרה למישהו שעמד, כנראה בקצה המסדרון.
  " תעלי - הוא מצפה לראותך ! איכשהו... "
 בזמן שקונור עבר מתנועת שכיבה לישיבה, קירה עלתה במדרגות. היא פרצה בסערה לחדרו של קונור, כאשר ישב על קצה מיטתו.
" היי... מה קרה ?", אמר, קם לקראתה והחזיק בכתפיה. הוא הרכין את ראשו מטה וראה שדמעות זולגות מעיניה. היא לא הגיבה כלל ושוב החלה לרעוד.
 " הכול בסדר, מה קרה לך ?" שאל, בעת שניגבה את דמעותיה בשרוולה. קונור הציע לה ממחטה והחל לחפש על שולחנו קופסת ממחטות. הוא הגיש לה ממחטה והיא לקחה אותה והיא ניגבה את דמעותיה שעלו שוב ושוב בעיניה. היא כה שברירית בעיניו, בייחוד ברגע שכזה. הוא המשיך להחזיק בכתפיה ואז, היא כרכה את זרועותיה סביב צווארו וחיבקה אותו. הוא היה בשוק ולא ידע מה לעשות במצב כזה. הוא חש כאילו הייתה זו הפעם הראשונה מאז שחיבקה אותו. אך, הוא הכריח את עצמו להזיז את אחת מידיו או שתיהן ולאחוז וכך עשה.
  "הכול-הכל בסדר. הכול בסדר ", אמר וליטף את גבה. " רוצה לספר לי מה קרה ?"
 היא ניסתה ככל האפשר להירגע ואמרה." פרו-פרופסור גריפין... הוא.."
 " מה הוא עשה ?", דרש לדעת ועיניו נצצו.
 " הוא-הוא.. הוא הפחיד אותי... ", שפתיה רעדו והיא עמדה לפרוץ בבכי שנית. "הוא החזיק לי את היד ו-והוא לא עזב וכל הזמן אמר לי לנשום... הוא היה ממש קרוב אליי... ואני חשבתי שהוא-שהוא עומד ל... ", גמגמה בלחץ. כעת קונור נראה ממש רותח מזעם.
" הוא נגע בך ?", שאל אותה וכיווץ את שפתיו בכעס ובכוח. היא הנידה בראשה בחוסר הבנה ואמרה בקול מפוחד ומבולבל, "הוא לא נגע בי ממש.. אבל, הוא החזיק את ידי ולא הרפה.. ונגע בסנטרי.."
 " הוא נגע בך- כן או לא? ", אמר בקול יותר רם ונראה על סף התפוצצות.
 " אני פקינג אהרוג אותו!! אני אפוצץ לו ת'מוח החוצה, לחתיכת מנוול סוטה הזה !" , אמר וכמעט שצעק ובעט בכוח בפח-האשפה שעמד לידו.
 "לא, קונור ", נבהלה ושוב דמעות בצבצו מעיניה האדומות, " לא, אל תעשה את זה! אם הוא ייגלה שסיפרתי למישהו – אני לא יודעת מה הוא יעשה. אני לא יודעת מה אני אעשה !! ויכול להיות שזה בטעות. "
 " אז מה, את לא רוצה לעשות משהו בנדון ?! זהו, את תוותרי ?! אני לא מאמין עליו! ועוד ביום הראשון שלו בלימודים?! הבן-בן-בן אלף !",
 אמר ובעט שנית בפח שכעת עבר לצד השני של החדר.
היא התיישבה על מיטתו והוא התיישב לצידה. " אני לא יכול לראות אותך ככה עצובה. זה שובר אותי. אין דבר שאני יכול לעשות עבורך ?", אמר ברוגע וניסה להסביר אך קולו נדם.
 קירה רק הקשיבה לו. היא לקחה את ידו, החזיקה בה ואמרה.
  " קונור.."
  קונור הביט בעיניה ולא אמר מילה.
   " אתה כזה חבר טוב...", אמרה והתכרבלה בגופו והוא חיבק אותה.
 
                   *          *          *          *          *          *   
 
 
 בשבוע השני ללימודים של פרופסור גריפין, החליטה קירה לדבר עם קונור על תוכנית פעולה, שתחשוף את מטרותיו השטניות.
 " את רוצה שאעשה מה ?", תמה.
" אני רוצה..", הסבירה שוב. " שתעזור לי לחשוף את פרצופו האמיתי של גריפין ותוכניותיו השטניות. "
 " אוקיי ", אמר. " עכשיו אני אגיד זאת פעם אחת ורק אחת פעם – ...את זקוקה לטיפול. "
 " לא, אתה אמור להגיד לי 'כן, בטח למה לא ? אני אשמח להוכיח לך שהוא נוכל ' ", הביטה בו והמשיכה. " חייבים להוכיח שהוא נוכל. הוא נראה כמו אחד. הוא ודאי זומם משהו...!"
 קונור הניד בראשו כלא מאמין שנאלץ ולהאזין לשטויות האלה.
 " בסדר, בסדר – ", חיקתה את קולו של קונור. " זה רעיון גרוע ואת פתטית. מרוצה ?", הרכינה את ראשה ובהתה בחוסר אונים בקרקע.
 " היי, אולי אשמיע לך את השיר החדש שכתבתי ללהקה ?"
" זה יותר טוב ", אמר וחיוך התפשט על פניו.
 " טוב, חכה. הוא נמצא בלוקר ", אמרה, קמה ועלתה במדרגות. היא הלכה בלובי, עלתה במדרגות לקומה הראשונה, המשיכה לקומה השנייה וצעדה במרץ אל הלוקר, שנמצא בצד השמאלי שמעבר לכיתתו לשעבר של דוקטור בלק. היא לא התכוונה להתערב, אך היא הקשיבה בקפידה לקולות משונים שבקעו ממקום מסוים והסתקרנה לדעת מאיפה הם באים.
  ".. אני מניח שלא יהיו מחלוקות כלשהן בינינו, נכון ?", שאל קול עמום מאחת הכיתות.
 " לא, פרופסור גריפין ", השיב קול אחר. רך יותר, מאותו מקום.
" יפה מאוד, לקסי ", המשיך, " אני צריך את עזרתך בהעברת רשימת הנוכחות של הכיתה באופן ישיר אליי. "
   קירה, התקרבה בזהירות אל הכיתה, שממנה שמעה את כל הדברים הללו. היא ניסתה לפתוח את הדלת בשקט ולצפות במה שקורה. היא הסתכלה בלקסי ניוסבון, הלבושה בג'ינס כחול וחולצה ארוכה סגולה, עומדת זקופה וקשובה לדברי פרופסור גריפין, שעמד מולה במרחק מסוים.
" כן, פרופסור גריפין", השיבה לקסי בחיוך תמידי.
 " המשיכי להתנהג כרגיל, אולם בציפיות הגבוהות שקבעתי לך. במיוחד לעצמך. את יכולה ותעשי הכול מושלם."
" תמיד."
 " אני מבין כעת שאני יכול לסמוך עלייך כרגע. כך שבטוחני שהינך יודעת כבר עד כמה המחויבות שלך כלפיי היא החשובה והעיקרית מכולם. "
 קירה הייתה המומה. היא כרגע עלתה על תוכניתו השטנית של פרופסור טוביאס גריפין, להפוך את תלמידי תיכון "אוניל" לאנשים מושלמים!
 " ידעתי..", לחשה לעצמה אך, היא רצתה לשמוע עוד..."
 " אסור לך להוציא אף מילה על כל מה שיקרה כאן. חוץ מאיתנו, אף אדם לא יודע על שום דבר וכך זה יישאר. חסוי. "
 " כן, פרופסור גריפין. אני מבטיחה. "
 " אני לא מאמין שזה באמת הצליח. רק שבב אחד והעבודה נעשתה... ", אמר ונדהם מפליאה מתוצר עבודתו.
 " זה אחד הניסויים המשמעותיים בתבל. שלושה חודשים, לפחות. כך שבינתיים, מספר השבים מתקבל על הדעת ויספיק ל- 35 תלמידים נוספים. "
 " זה בהחלט כך, פרופסור גריפין."
 " תודה רבה לך, מיס ניוסבון. את משוחררת. "
 קירה הייתה צריכה להתחפף ומהר והיא רצתה בזהירות על אצבעותיה אל השירותים הסמוכים. היא החליטה לצאת מטווח ראייתו של גריפין והספיקה לראות את לקסי, הולכת אל המדרגות ויורדת בהן. היא התנשפה במהירות ופעימות ליבה הלכו וגברו, עד שנראה שאיבדו שליטה. היא הייתה בטוחה, שלגריפין יש כעת את היכולת לשמוע את פעימות ליבה ולגלות אותה על המקום. היא התחבאה בתא השירותים וחיכתה עד שהשטח יהיה נקי. פרופסור גריפין היה בטוח ששמע קולות ריצה במסדרון והלך לסרוק את הקומה. הוא בעט בדלת הכיתה שילדו הדלת נפתחה בטריקה. הוא ראה שום דבר מיוחד. אף אחד לא היה שם או הסתתר מפניו. כך, גם בכיתה לידה והכיתה לידה. הוא צעד בחשדנות ובאיטיות, עד שכל צעד שעשה – גרם לה לרעוד מפחד. צעד אחר צעד, גרמו לגופה להתכדר על מכסה השירותים, עליו ישבה ללא תזוזה. לרגע אחד, לא שמעה את צעדיו. עד, שהם נשמעו שוב. הוא התקרב אל השירותים! היא עצמה את עיניה בכוח, כדי להרגיש קצת יותר בלתי-נראית ולקוות שלא ימצא אותה. היא לקחה נשימה עמוקה איטית אל תוך ריאותיה. וחיכתה. עברו דקות ארוכות, שחשבה שנמשכו לנצח. היא הורידה את רגליה, אחת אחריי השנייה ממכסה השירותים. ועמדה. לאט לאט, היא פתחה את מנעול הבריח של התא והציצה מתוכו החוצה. ביד רועדת, פתחה לרווחה את דלת תא השירותים ויצאה החוצה. עיניה סרקו את מרחב ההליכה בין תאי השירותים לדלת היציאה - איש לא היה שם. היא פנתה לאחור לבדוק אם פרופסור גריפין, או מישהו אחר נמצא מאחוריה, הדלת נחבטה בתאה והיא מצאה עצמה עומדת לבד. מגרדת ראשה, עמדה אבודת עשתונות ומבולבלת, חזרה על עקבותיה ושבה חזרה לקדמת בית הספר, לחצר בו ישב עדיין קונור.
 כששבה לחצר, הבחינה בקונור היושב שפוף ושעון על ידיו המונחות על ברכיו וקראה.
 " היי ! אתה לא תאמין מה שמעתי עכשיו. " קונור הסב את ראשו לצד ונבהל.
 " וו-או, אל תתגנבי מאחורי ככה אף פעם ", המשיך. " מה יש ?"
 " אתה לא תאמין מה שמעתי עכשיו, אז – הייתי בדרך ללוקר ושמתי לב לקולות מאיזושהי כיתה. אז הצצתי לראות מי זה ואלה היו גריפין ולקסי. הוא דיבר על כל מיני דברים שקשורים לזה שהיא מושלמת ושהוא מתכנן ניסוי. וגיליתי שהוא מתכנן להשתלט עלינו ולהפוך אותנו לאנשים מושלמים. "
 קונור הביט בה בעייפות בפה פעור.
 " אתה בטח צוחקת עליי ?! לא הרעיון הזה עוד פעם.. תגידי, כשהיית בדרך לשם נפלת על קיר עם הראש ? כי זה הסיפור המגוחך ביותר שאי פעם שמעתי בכל ימי חיי... ", עמד לסכם אך נקטע על ידה.
 " לא, קונור – פליז, תקשיבי לי עד הסוף.. ולא, אני לא צוחקת כי לא היית שם. "
 " לא מאמין שאני נאלץ להקשיב לזה.. " והניח ידיו על ראשו.
 " קונור ", הגידה.
 " לא, ברור לי כעת שקיבלתי מכה רצינית ב..."
 " קונור, קונור, קונור !", משכה את תשומת ליבו. " לא סיימתי—גריפין דיבר איתה על תוכנית ניסוי שהוא מתכנן לחודשים אלה. הוא המציא איזה שבב מיוחד או משהו כדי להפוך את כולם ל...זומבים מטורפים. "
 " חשבתי שאמרת לעשות אותנו מושלמים." תיקן אותה.
" נו, אותו דבר. העניין הוא ש..היא כולה נראתה נתונה לשליטתו והסכימה לכל מילה ומילה. " מבטה היה כעת רציני. קונור השיב אותה ארשת פנים והבין שהיא מאמינה במה שראתה וחוותה.
 " אני. לא יודע, זה נשמע יותר מדי...מוזר. כאילו לקוח מתוך סרט ", ענה.
 " את בטוחה שלא לקחת 'פטרייה' ?", שאל והיא הכתה בו בכתפו.
 " לא לקחתי ואין עליי שום דבר !", כעסה. " ותפסיק לומר את זה !"
 " טוב, אם את עומדת מאחורי דברייך, אני אאלץ לא שיש לי ברירה, אלא להאמין לך. " הניד ראשו לשלילה במחשבה שאינו מסוגל לקלוט למה נכנס. היא חייכה וקבעה, " יופי."
 הייתה שתיקה לדקה ואז היא פצתה מפיה. " אוי, אני חייבת ללכת לחזרה. ג'ייסון וסם בטח מה זה מתפוצצים עכשיו ב-79. "
 " לכי, לכי – אני לא רוצה להיות בקרבתם כשזה יקרה ", ציין.
 " רק אם תבוא איתי ", ביקשה בנחמדות ומשכה בשרוול חולצתו.
 " למה ?", שאל. " עלה בדעתך שאולי לא בא ויש לי שיעורים ?"
 " איזה ? היו לך כרגע שלוש שעות חופשיות."
 " סימן שאני חייב להפסיק לבלות איתך ולהשיג עוד חברים בנים ", פלט.
 " אז לך ותעשה זאת. "
 " אבל, משביקשת ממני לבוא איתך כל כך יפה, אבוא ", חייך לעברה והיא גיחכה.
 " אתה כזה דביל קטן ", כינתה אותו והם קמו על רגליהם ופנו לשער האחורי.
 " גם את...טיפה ", סח וכרך את זרועו סביב כתפה.

 " בנאדם, אתה ממשיך לטעות בפזמון ! זה רה דו רה פה לה, לא דו-רה-דו!", נפנף ג'ייסון בידו וסידר את משקפיו השחורים על אפו. הוא היה לבוש בחולצת פסים אופקיים ירוקה ומכנסים רחבים שחורים. שיערו השחור-פחם היה מסודר עם ג'ל שהעמיד לו את הקוצים במקומות הנכונים.
 " זו לא אשמתי, אני לא עושה בכוונה. אני יודע איך זה אמור להיות, אני רק אומר שאם היינו מנגנים את זה בקצב פופ באינטרו אולי זה היה מסתדר ", אמר סם הלבוש בחולצה קרם-ורוד בהיר מודפסת וג'ינס כהה.
 " חרשתי כל השבוע על ה'פנדר' וקרעתי מיתרים כמעט שש פעמים.."
 " אוי מסכן ", זייף ג'ייסון ארשת של רחמים.
 " אני זוכר מעבר, זוכר רה-דו-רה באופן מושלם. בחייך, מה לא היית אף-פעם לחוץ ?"
 " זו בדיוק הפואנטה ", רב איתו. " אתה חושב שהנטר כאן לא לחוץ לפני כל הופעה ? ובכל זאת, נותן ת'חיים שלו עם כל הקרביים. "
 הם העבירו מבט חטוף בהנטר עם חולצתו הלבנה המודפסת בתמונה של להקת "קלאש" וג'ינס הליווייס הכחול הקרוע, מחייך אליהם מאחורי סט התופים שלו.