טוב, אז הנה פרק 3. אוסיף ואומר שאני ממשיכה לכתוב המשך לפרק לא יודעת איזה, אבל זה מתקדם לאט לאט.
אני באמת משתדלת לקרוא את שאר הסיפורים כאן ולתת לכולם הזדמנות אצלי בלב ואם יוצא, אז אני מגיבה לסיפור כולו ולא פרק-פרק בדר"כ.
עכשיו, לחובבי סיפורי הערפדים - חוץ מהספר "דמדומים", הספרים "ראיון עם ערפד" ו"מכלת הארורים" בטוח זכורים לכם. אחדים מכם יכול להיות, שהתרשמו לטובה ולרעה וגם כאלה שלא אהבו בכלל. אן רייס הוציאה לא מזמן ספר שירים חדש, שייצא לאור ב- 27 לאוקטובר השנה ונקרא " Angel Time ". זו הכריכה למהדורה הראשונה (!!!) של הספר:
yep, זהו הספר חברים. ולמרות טיפשותי להגיד לכם דבר שכזה, אני ממליצה בחום על הספרים שלה בכל מקרה. היא אחת מהסופרות המוכשרות שאני אוהבת ועוד לא סיימתי לקרוא את הספר האחרון שלה ( שיש לי, התכוונתי ) - The Claiming of Sleeping Beauty.
זה אחד מטרילוגיה של שלושה רומנים אירוטים. אבל זה שווה בטירוף !!! לכל אלה שרוצים לקרוא ו..המבין מבין.....
טוב, אז מספיק לפטפט והגיע הזמן לקרוא. שיהיה לכם בכיף... 
*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*
אירועי הפרק הקודם:
סטיב התפרץ לשיחה. " חבר'ה! שתקו שנייה ותסתמו ת'פה. יש לי דבר אחד להגיד.. "
הם נתנו בו עיניהם לרגע וג'ייסון שאל. " מה?"
" איפה קירה ?"
- פרק 3 -
" כאן !", קרא אליהם קול מסוף החדר. היא עמדה תחת משקוף הדלת עם קונור ונכנסה עם מזוודת הגיטרה שלה.
" הגיע הזמן שתופיעי, אני נשבע לך הבנאדם הזה מטריף לי ת'שכל !", אמר ג'ייסון. " כבר שלושת רבעי שעה שהוא מנגן אותה שורה בטעויות קטסטרופאליות."
" הופה, קטסטרופאליות – טוב לדעת שאתה יודע מילים אחרות חוץ מ...", לעג לו סם כשג'ייסון פנה לצד והישיר אליו את מבטו בקשיחות. סם נדם במקומו.
" אוקיי, חבר'ה – תפסיקו עם זה ", אמרה. " יש לי משהו חדש בשבילכם - שיר חדש שכתבתי. " הורידה ילקוטה מעל גבה, פתחה אותו והוציאה מאחת המחברות דפים עליהם סימנה טאבים ואקורדים לשיר הנוכחי. היא חילקה הדפים ביניהם וביקשה מכל אחד לנגן במקצב שונה.
" בוא נראה אם תוכלו לעמוד בקצב – סטיבן אתה נכנס בשתיים-שתיים-אחד. ג'ייסון, קח טון מעליי וסם – חצי טון תחתיי. מוכנים ?"
" נראה לי ", התבונן סם בעודו סורק את הדף מולו.
" קדימה. 'חת. שתיים. 'חת, שתיים, שלוש ו... "
סטיב הכה על תופי הטום והסנר פעמיים והבס פעם אחת ואז בקלילות על מצילת הרייד. ג'ייסון ניסה לעמוד בקצב וניגן על הגיבסון סטרט השחורה-לבנה שלו את הטאבים: לה-דו דיאז- לה דיאז- מי פעמיים ונכנס לרה-לה-רה-לה-סול במול-לה. סם ניגן אותו דבר בחצי טון ממה שניגנה קירה בגיבסון פול הכתומה שלה. היא החלה לשיר...
לא, אל תלך, לא אל תלך מכאן,
פלטנו כל מיני דברים שנאמרו לא בכוונה.
לא, אל תלך – האשמה עליי,
ידעתי שהסוף מגיע כבר בהתחלה.
ניסיתי לקיים את כל ההבטחות,
למרות שהיה לי קשה
לדעת לחזות מה הצעד הבא שלך,
איני מאמינה שזה נגמר,
והכול נעלם, נעלם, נעלם.
קונור ישב באחד מהשולחנות הקרובים לבמה השטוחה והביט בה מחויך. הוא אהב לשמוע אותה שרה, זה הרגיע אותו והביא לו תחושה כי היא מתקרבת אליו כפי שתמיד רצה.
לא, אל תלך, אני רוצה שתישאר
איתי עכשיו משיודעת שהכול אמור ומובן.
אל תעזוב, וו-הו ואל תברח ממני,
אתה יודע שלא התכוונתי למה שאמרתי.
ניסיתי לקיים את כל ההבטחות,
למרות שהיה לי קשה
לדעת לחזות את הצעד הבא שלך,
כי איני מאמינה שזה נגמר,
והכול נעלם, נעלם, נעלם.
נעלם, נעלם, יה-הא,
נעלם, נעלם, נעלם.
השיר התנגן באופן מושלם – ג'ייסון פרט כל צלילי מהטאבים שקרא, סם לא החמיץ אף אקורד וטורי וקונור האזינו בעונג למוזיקה. לאורך השיר, טורי עמדה שלובת ידיים והנהנה בקצב יחד עם קונור הישוב בכיסאו. אחרי שהסתיימה לה המוזיקה, קם קונור לצידה של טורי ושניהם מחאו ללהקה כפיים. סם התלהב ביותר מהעובדה שהוא לא פקשש אף אחד מהטאבים והפגין את השתלהבותו בלהט.
" יש, לא פספסתי !", חייך בפוזה משונה למדי ונחר צחקוקים.
ג'ייסון הניח ידו על מצחו מבושה ומלמל לעצמו. " איזה חנון.. "
סם הביט בו בביקורתיות. " היי !"
" זה הולך להיות יום ארוך מאוד.. ", פנה קונור לטורי.
" מה אתה אומר ?...", השיבה לו בציניות וחזרה לאחורי הדלפק.
* * * * * * * * * * * *
במרחק של שלושה רחובות מבית הספר, בבית קרקע עם חלונות כהים, התהלכה בעצבנות אישה בשנות ה-40 לחייה, לה שיער ג'ינג'י ועיניים כחולות-ירוקות, הלבושה חולצה ארוכה מכופרת לבנה ומכנס שחור ורחב. היא מרימה את שפופרת הטלפון מקנה ומחייגת אל חברתה, סוזנה, שגרה כמה בתים לצידה.
"הלו ?", קרא קול צייצני מהצד השני בטלפון.
"שלום. האם אפשר לדבר עם סוזנה מקנייט ?"
" מדברת ", השיב לה הקול.
" הו סוזנה.. זו ג'יין. ג'יין פורד. "
" ג'יין, נחמד לשמוע ממך. מה שלומך ?"
" לא טוב. קירה עדיין לא חזרה הביתה וחשבתי שהיא נמצאת אצלך. "
" היא לא עברה אצלי, אני מצטערת. את יודעת ? גם קונור עוד לא שב הביתה. "
" את צוחקת..!", נדהמה ג'יין.
" את אולי יודעת איפה הם ?", תהתה סוזנה.
" לא..", ענתה כשצלצול בפעמון הדלת הפריע לשיחתן. " תיראי, מישהו בדלת. אני אחזיר לך צלצול מאוחר יותר. "
" בסדר, אין בעיות. להתראות. "
" ביי ", ניתקה ג'יין את השיחה וגררה רגליה בצעדים נמרצים אל הדלת. היא פתחה את הדלת ומולה עמד פרופסור גריפין.
" ערב טוב ", הניד בראשו להסכמה.
" ערב טוב. כיצד אוכל לעזור ?", חייכה וחשפה שיניים לבנות ומבריקות.
" את - הגברת פורד, האין זאת ?", עמד והמשיך. " הבת שלך לומדת בכיתה שלי. אני פרופסור גריפין, המורה שלה. "
" הבת שלי ? כן, קירה. "
" תהיתי אם נוכל לשבת לשיחה בארבע עיניים. "
" אני מקווה שזה לא קשור בלימודים. משהו קרה ?", נבהלה וחיוכה נמחק מפרצופה, כשאמר לה שהוא מעוניין לדבר איתה.
" אתה פרופסור גריפין ?"
"כן, בהחלט, " אמר וחיוכו התעקם יותר בערמומיות." סביר להניח, שהיא סיפרה לך אודותיי. "
" בוא נגיד זאת ככה – היא חושבת שאתה מסתיר משהו. "
הוא לא נראה נרעש בכלל אך הרים גבה.
" ובכל זאת, מה אני מבינה בכלל – זה בדיוק הגיל שחושדים בכולם. קשה לה לתת אמון לפעמים, אבל אל דאגה – אני בטוחה שתתרגל. "
הוא המשיך לסרוק את פניה של גברת פורד כל אותו זמן.
" הזמן יעשה את שלו. בטוחני שקשה לה להסתגל לקווי גיל זה, אולם משיודע אני כי את אימה – סבורני שתעזרי לה לעבור את הכול ולהפוך לאישה מופלאה וענוגה כמוך. " התחנף.
" אוי, אתה כה אדיב ", צחקה והסמיקה. " לכל השדים, אני כל כך נוראית. תרצה להיכנס ?", סימנה בידה והציעה. הוא חייך והשיב.
" תודה רבה ", דרך רגלו על מרבד הכניסה והשתדל שלא לשפוט מאופיו ותוכנו הפנימי של עיצוב הבית.
" משהו חם לשתות – כוס קפה או תה ?", הציעה. הוא הפנה את פרופיל צדודיתו אליה.
" תה יהיה נחמד מאוד, גברת פורד. " היא מלמלה לעברו כשהחזיקה את הקומקום בידה בו מילאה מים.
" או, אין צורך להיות רשמיים כל כך. תוכל לקרוא לי ג'יין ", והוציאה מהארון הלבן הגבוה שני ספלים תואמים. הוא סקר את ביתה והעביר את מבטו בין החפצים הדוממים שעל הספריות הקטנות, השידות והמזנון החום הארוך והצר – תמונות של ילדה קטנה כל פעם בתנוחה, מלובש, מקום אחרים שהיה בטוח והכיר, מגזינים, ספרים, עציץ פרחים נבול במרחק מטרים ספורים.
" יש לך משכן מעוצב בטעם, ג'יין ", החמיא לה. " אם יורשה לי לשאול, היכן מר פורד משתלב בסביבה ?"
לחיה האדימו מעט מנבוכה, כשהבינה שלא היה לה במה. היא אחזה בספלי התה בהסתובבה לכיוונו וענתה.
" בצער רב עליי לבשר כי מר פורד, בעלי אינו בין החיים. בתי היא היחידה שעומדת בראש מעיני. "
" אני מצטער כל כך. לא התכוונתי לפגוע... "
" או, לא פגעת. אני וקירה לא יושבות ומדברות על זה כבעבר. היא הייתה מאוד קשורה לאביה, כשם שהיא קשורה אליי. ולקונור. "
" אני מבין... ", בחן את העובדה. " מצד אחד יש בעיות אמון ומאחר עבר כואב. " ג'יין נאלמה. גריפין חש כי פלט מילה שגויה לצידה ומיהר להתנצל.
" סלחי לי, אני... לרוב איני מדבר בטאקט. אני בטוח... "
" זה בסדר, מר גריפין. אין צורך להתנצל. " חייכה שוב בשפתיים חושקות. היא חשבה לעצמה. ' אללי, הוא פשוט כובש ומקסים. '
ג'יין לקחה נשימה ושבה לומר בחיוך חשוק. " אהמ... הו, אמרת שבאת לשוחח איתי על דבר מה. "
" כן, זה בהחלט לא מה שחשבת. " אמר ופתח את תיקו. הוציא דפי נייר משודכות זו לזו והגיד. " רק חשבתי שאולי בתך תרצה את המבחן שלה חזרה." הוא מסר אותו לידי אימה שהספיקה לקרוא את הציון בהפוך – "מצוין".
" תודה לך ", הנהנה בראשה. " אני אמסור לה אותו. "
ג'יין לגמה מספלה ושתקה. מוחה היה ריק ממחשבות ולא היה מסוגלת למצוא על מה עוד לדבר. היא רק הביטה בעיניו ופצתה.
" אני מאוד שמחה להכיר אותך. " הוא חייך ברצינות מעטה ובכל זאת ניתן היה להבחין שהוא באמת מחייך.
" גם לי, ג'יין ", השיב ולגם מספלו. " העונג כולו שלי. "
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
