טוב, הנה פרק 7.
אגב, אני יודעת שאיני מעדכנת כל כמה זמן מי יודע מה, זה אך ורק שאני קוראת סיפורים אחרים פה ומגיבה.
אם למישהו פה יש בלוג טוב או סיפור להמליץ פה - אשמח להוסיפו למועדפים. בכל מקרה, הנה לכם המשך לסיפור - קריאה מהנה !!!!! =]
מאירועי הפרק הקודם:
" יופי, מיס ניוסבון. מעולה. " אמר וחייך אליה בהתרשמות. קירה לא התרשמה ועם זאת, היה לה ברור שהבעיה היחידה שניצבה בפניה הייתה חוסר הידיעה לחזות את שאלותיו של פרופסור גריפין, שכעת עצר ועמד שלוב ידיים ופנים אל פנים מולה. הוא הישיר את מבטו וניסה לקרוא את קו מחשבתה. היא חשבה אותו דבר – האם יסמוך עליה שתעשה את הבלתי אפשרי ותעבור את סדרת הקושיות המאתגרת בהצלחה כמו חברתה ? היא לגלגה בהתפלפלות והרימה גבה אחת.
- פרק 7 -
" הגידי לי, מה משמעות תהליך האנזים במחלקת האוקסידוראדוקטאזות ?", חד באותה התפלספות.
" טוב... ", הרימה עיניה לתקרה והמשיכה. " האנזים מזרזים תגובות כימיות לחמצון-חיזור ואז משתנה דרגה החמצון בתגובת החומרים המגיבים. בדרך כלל זה קורה בעת שאלקטרונים עוברים מחומר אחד לשני ולפעמים זה רק שינוי בדרגת החמצון כדרך הטבע ומהווה בסיס לאלקטרוכימיה. "
גריפין התבונן בה בצורה משונה, בזמן שענתה לשאלתו. הוא הבחין באנפוף קל ושחצני בקולה למרות ניסיונה לדבר בנעימות נוקשה מעט.
" מיס פורד – השיבי לי מתי נקבע מיון האנזימים ובידי איזה ארגון ?"
" הארגון הבינלאומי לביוכימיה וביולוגיה מולקולארית המציא את מיון האנזים לשש מחלקות והציג אותו לראשונה ב-1961. "
לאחר תשובתה החליט לאתגר אותה בקושיה האחרונה. הוא בחר מתוך החומר הנלמד, את החלק הקשה.
" אוקיי. השאלה האחרונה היא – מהו האנזים הבלתי פעיל ?"
קירה התאבנה במקומה ופיה נפער למחצה, לנוכח העובדה שלסוגיה זו אין לה מענה. היא השפילה מבטה וגריפין הוסיף להתבונן בה בלי למצמץ.
" הותרתי אותך ללא מילים ?"
קירה כיווצה את שפתיה בבושה וארשת זועפת עלתה על פניה. עיניה שבו להישיר מבט אליו, כשזקפה ראשה והבליטה סנטרה החוצה בחוסר כבוד. אדון גריפין הנכבד עיקם את פיו בחיוך קטן ולעגני במעט ואמר באדישות מונוטונית.
" מיס פורד – היודעת את, את התשובה ?"
היא לקחה שאיפה לחזה ומילאה את ריאותיה. עיניה התלכסנו והיא ענתה באופן כמעט מיידי בנחישות.
" לא, איני יודעת. "
חיוכו התפשט בפן סרקסטי שהופיע על פניו והוא הניע ראשו באופן שלא יאומן. היא רק תקעה בו מבע של אכזבה ומחשבתה היחידה שחלפה במוחה הדהדה כבור עמוק של גאווה שחוללה על ידי פרופסור גריפין – ' איך לכל הרוחות הוא מעז לעשות לי את זה, ללעוג מול פרצופי ולהשפיל אותי ככה בפני רבים ?'
" את מפתיעה אותי, מיס פורד ", העיר אותה וניתק את הרהוריה. היא שבה להביט בעיניו המלוכסנות הסורקות את דמותה ונשפה דרך אפה בזעם. לבסוף מצאה את קולה ודובבה בציניות.
" ובמה בדיוק אני מפתיעה אותך, אדוני ?", הדגישה את מילתה האחרונה ביהירות.
" ראשית, ברצון התמידי שלך להיות יודעת-כל ולהשאיר את חותמך מאחורי זה. שנית – אל תשכחי שאת בכיתה שלי ואני הממונה עלייך, מה שאומר שלא אסבול קומץ התחצפות או שחצנות בכיתה, אפילו לא מצידך. ושלישית, זה מר גריפין. "
היא המשיכה לעקוב אחר מבטו הבוחן את תווי פניה ושתקה לדבריו, אולם הוא הוסיף לאומר.
" ובמקרה ואם לא מוצא חן-בעייני התנהגות כזו של תלמיד מסוים במהלך השיעור, אני בהחלט מציע דרך נוספת להתנהלות. אולי בריתוק, למשל. "
היא ניצבה בעמדתה בפה פעור למחצה מודהמת.
' ריתוק ?!' – חזרה על מילתו בקודקודה ואז בקול רם. " ריתוק ?!"
הוא הנהן פעם אחת בלבד ונענה לה בחיוב. דבריו נוסחו בקול רגיל, רגוע ונוקשה ואף על פי כן, מעולם לא שמעו אותו צועק או מרעים את טון דיבורו עם תלמידים יחידים ורבים כאחד. הוא הביט בשעונו התלוי בידו השמאלית ופצה פיו.
" יש לך בדיוק דקה לארוז את חפצייך ולצאת מכאן ישר למשרד המנהל. תוכלי כבר עכשיו לחפש תירוצים בדרכך אליו. "
היא פנתה לכיתה וראתה כי כמעט כל חבריה שולחים אליה את אותו מבט קפוא ושיפוטי כאשר כל אחד נשלח למשרדו של מנהל בית ספר. היא חזרה לפנים והנידה ראשה כלא מאמינה בעודה אורזת ומכניסה את ספר הביוכימיה והמחברת לתיקה האפור-ירוק המקושקש בסיכות צבעוניות מדליקות וציורים משורבטים.