עבר עליי יום טוב היום, אז החלטתי  לצ'פר אתכם בעוד פרק. תהנו !!!

 מאירועי הפרק הקודם:

 הוא שילב את ידיו על חזהו ובטנו, ולבסוף השעינם על שולחנו, בוהה בה בעייפות.

 " עכשיו, אם אפשר לבקש ממך שתפסיקי להטריד אותי - אני לא מוכן לביקור נוסף. " הוא הרים זרועו הימנית והצביע באצבע המורה לעבר הדלת.

 " בבקשה, תלכי מכאן ", התחנן. " אל תחזרי לכאן, בשיא הרצינות. " אמר בציניות וחייך חיוך קטן וחסר תכלית. היא חייכה, נעמדה וקרבה לדלת בסוף יצאה.

                                                 פרק 9

 כשחזרה למיסדרון הלובי הבחינה בחבריה לכיתה ולשכבה ובעצם, בשאר התלמידים שמילאו את הרחבה. הם הסתודדו אחד עם השני בחבורות, קבוצות, זוגות, בודדים - כל אחד ואחד מתקדם לכיוונו עם ציוד משלו: ספרים, נגני מוזיקה, גיטרות ואחרים, ומפלח מקומו בין רעשים מגוונים. קרע עמוק נפער בין שתי חבורות שונות, אחת הייתה כיתת הדרמה ובאחרת השתלבו בנים ובנות אסייתים שמצאו את שפתם ותרבותם המשותפת ובאותו רגע, גלש קונור בין שניהם ובמזל לא נדחק או נתקל בהם. כשראה את קירה עומדת ליד הקיר, חייך.
 " היי !", קרא. " תהיתי מה קרה איתך.. הכול בסדר ? מתי הריתוק שלך ..?"

 " אין לי ריתוק ", ענתה לפני שסיים לשאול והוא נהם והנהן בהבנה.

 " אז, מה היה ?"

 " נהה, כלום. הוא מסר לי שאם יראה אותי שוה אצלו בחדר, הוא יחנוק את עצמו וייתן עצמות לכלבים. סתם...", בדתה. " הוא היה בסדר איתי, מה אני אגיד. "

 " תשמחי שאין לך ריתוק ", הזכיר לה.

 " ספר לי על זה ", השיבה בסרקזם ולפעת נפלו פניה בדכדוך. היא התעלמה והעירה עצמה ורוחה ושינתה נושא.

 " אוף, קשה לי לא לחשוב על זה. "

 " על מה ?"

 " גריפין ", הפילה ראשה לצד. קונור הרים גבה.

 " הוא משגע אותי ! זה יותר גרוע מתרסיס פלפל בעין. הוא פשוט מוזר ועם הקטע עם לקסי ואיתן והקטע המפגר שהיה ", התעצבנה ועיוותה פרצופה בילדותיות. היא גלגלה עיניים והחליטה שכעת תשנה נושא סופית.

 " טוב. בוא נדבר על משהו אחר "" החליטה ויישמה. " אמרו משהו לגביי נשף סיום ?"

 הוא נשם עמוק ואמר. " טוב, שאלתי את ליליאן והיא אמרה שבכל מה שנוגע לזה, אין לה תשובות. אבל, היא יושבת ראש ועדת קישוט ומועצת כיתה, כך שהיא פלטה על נושא הנשף בוועדה. "

 " ומה החליטו ?"
 " האמת היא שיש התלבטות בין ערב כוכבים וליל מסיכות. "
 " נשמע טוב. שניהם אחלה נושאים למסיבה - " החלה להגיד אך נקטעה במפתיע על ידי חברה.

 " ואת ?,, שאל. היא הרימה מבט שואל ולא מובן.

 " מה, למה אתה מתכוון ?"

 " את הולכת ל-לנשף ?"

 היא נשכה שפתה התחתונה ונאלמה. פניה שידרו לו מסר שהיא חושבת על הרעיון.

 " לא יודעת ", השיבה וסידרה את רצועות תיקה על כתפיה. " אולי, אם יזמינו אותי. למרות שהמחשבה על ללבוש שמל... די מרתיעה אותי. "

 הוא חייך בגיחוך. " את לא אוהבת שמלות ?"

 " בוא נגיד שעבר מספיק זמן מאז הייתי בת חמש ,, השיבה בחיוך נבוך.

 " אהמ... ", גמגם בחוסר ביטחון. הוא תהה אם כדאי לשתף אותה במוטיב דעתו. היא מלמלה המהום קצרמגרונה והעיפה בו מבט, בעודם פוסעים בין כולם.

 " א.. תהיתי  - אם.. .לך לא יהיה מישהו וגם לילא תירצי שנלך ביחד ?", תשאל. הוא חשב לעצמו אולי יצליח אז לספר לה איך הוא באמת מרגיש כלפיה, לפחות כשיצור לשניהם אווירה אינטימית. היא גיחכה קלות והשיבה.
 " ברור . " נימת קולה המתקתק נחרטה במוחו.

 הוא חשף את שיניו הלבנות והישרות כשחייך פעם נוספת. " יש !" אמר לעצמו בלב.

 " חבל שקירה לא פה ", חשב קונור ובהה בחולמניות לעבר הלוח הירוק והעתיק תרגילים ונוסחאות במתימטקיה. שיעור מתימטיקה היה המשעמם והמרגיז מכולם, לפחות בשבילו. חקירת פונקציות האיקס הייתה מסובכת מדי, הוא אפילו לא קלט את מהות האותיות LIM בתרגיל. מה זה אומר, לכל הרוחות ? ואיך בדיוק הוא שווה לשיפוע ?

 " אולי הייתה עוזרת לי להבין את זה. ", הוא פלט נהמה והמשיך לרשום בעט הפיילוט השחור במחברתו. הוא חש ניקור בגבו - לא ניקור, תיפוף אצבעות על שכמו. הוא סב לאחור וראה שבריאנה מחייכת אליו במושבה.

 " שמעתי אותך מתנשף ונראה לי שאתה מיואש ", סחה. " היית רוצה שאלמד אותך ?", הציעה. הוא מילא פיו מים וחשק שפתיו.

 " א.. למה לא ?", השיב חיש מהר. " תודה. "

 " אין בעד מה ", לקחה שוב  את עטה בידה הימנית והחלה ממשיכה לרשום.