" אני... אני מאוהב בך ", התוודה. חיוכה הרחב ירד משפתיה ופניה העלו מבע של שוק טוטאלי. פיה היה פעור לאורך קטן מאוד ועיניה לא מצמצו אפילו פעם אחת למשמע דבריו. הוא חשב שאולי עשה טעות גמורה, כשגילה לה את אשר על ליבו. האם הייתה זו טעות ?  ' בבקשה, תגידי משהו... ', הרהר לעצמו.  " תגידי משהו...", פלט לא בכוונה ואפילו לא ידע שאמר את המילים הללו. היא השפילה את עיניה מטה והתיישבה על ברכיה. נראה היה שקולה נדם בשקט ששרר, מאז בריאנה ברחה מביתו והנה הוא וקירה, ישובים על הרצפות ומנקים אותן בחצי החושך שהובהר בלהבות האש האדומות-צהובות-כתומות שחיממו את הסלון והמטבח מהאוויר המקפיא שחדר בין הקירות.

                         ******** פרק 13 ********   

 " איני יודעת מה להגיד... "  ברגע שהיה שרוע על הקרקע, התקרב מעט אליה עם גופו שעה שהביט בה זמן ממושך. היא נשארה ישובה באותה תנוחה ולא הזיעה אף איבר מגופה. הוא הרים את ידו השמאלית וליטף בה את לחיה. גופה רעד מעט, ועדיין היא חשה את חום ידו עוברת כצמרמורת דרך גבה וגופה אל שאר גפיה. הוא רפרף על שפתיה והצמיד את פיו. הוא ידע שהוא אוהב אותה יותר מכל דבר אחר בחייו. היא הגיבה במגע כף ידה על חזהו והשיבה לו נשיקה. הוא החליט לצרפת אותה עם מעט לשון בעדינות ושרבב פנימה חלק זערורי מלשונו בפיה. היא נגעה בשפתיה וליטפה אותן, כשכרכה את ידיה המונחת על חזהו סביב עורפו ונישקה אותו באהבה עמוקה ובלהט. הם התרחקו אחד מהשנייה והסתכלו זה בזו באותו מבע מבויש, ביישני, רציני, שקט ואינטנסיבי. הם הביטו אחד בשנייה בלי למצמץ ובחנו כל אחד את פניו של האחר. היא חייכה וגיחוך רך נפלט כהמהום מגרונה. באופן לא בטוח, לא הייתה מודעת שלחיה מסתמקים ושפתיה חשוקות בחיוך תמידי. נראה היה שהיא אינה מצליחה להוריד את החיוך הרחב והביישני שהתפשט על שפתיה. הוא חייך גם-כן.

 " א... ", עמדה לומר כשהוא קטע אותה.  " אל תגידי כלום. איני רוצה שהרגע ייהרס על-ידי מילים שלא במקום. " אמר והשיב את ידו לפניה ואצבעותיו מלטפות את לחיה. היא השתנקה בפלא ועיניה נדדו מעיניו לרצפה ומשם לאח.  " איני מאמינה שאמרת ..שאתה אוהב אותי. " הביטה בו. הוא המשיך להסתכל עליה, מכושף מיופייה ומוקסם מעיניה החומות-ירוקות הנוגות מאור הלהבה.

 " אני מאמין.. ", השיב והתקרב אליה פעם נוספת לנשק אותה. הנשיקה הראשונה שלו איתה הייתה כה מיוחדת ויחידה מסוגה, שלא התאפק מלחוש את מגע עורה החלק כמשי וטעם שפתיה המרוחות בגלוס... אפרסק. הייתה זו נשיקה ארוכה ועמוקה, מלאת תשוקה ומושכת. לאחר הנישוק, מבטה הנוקב של קירה נדד לעבר חלקים שונים בפניו וגופו של קונור. החיוך הנבוך שב  לשפתיה.

 " איני, בעצם יודעת מה אומר כל זה עכשיו. " נשכה שפתה התחתונה.

 " אנחנו... חברים ?", שאלה והרימה גבה מופתעת. הוא השיב לה מבע דומה - אותו חיוך טיפשי ומבולבל, שקרץ אליה בנימוס חיבתי מופגן.

 " אני מניח.. ", ענה. " רק אם, תירצי את להיות החברה שלי. "

 היא השפילה מבטה אל הרצפה, כשגבה שעון על צד הקיר שילד האח כמוהו, השעון וישוב על הרצפה בצד האחר.

 " כן. " השיבה במתיקות. " אני רוצה להיות חברה שלך. " וחיממה כפות ידיה בין ירכיה. הוא חייך באושר חיוך אידיוט רחב וגדול שחשף את שיניו. לה זה נראה כאילו הוא בתחושת "היי", ולכן צחקה בקול.

 " מה ?", פנה אליה.

 " כלום. אני פשוט נראה, קצת מסטול כשאתה מחייך ככה... ", הגיבה.

 " תודה. אני אקח זאת כמחמאה. "

                               *************************************