אני כבר כל כך קרובה לסוף! עוד חודשיים וחצי וזה נגמר-אני משתחררת.
כל כך הרבה דברים עברנו בתקופה הזאת: פרידות, חברויות שהתחילו, זוגיות, ריבים ושמחה.
אני כל כך שמחה שנשארתי בקשר עם כולכם, כל החברים הקרובים שלי. אלו שלא- אני מניחה שיש סיבה לזה. מתרחקים עם הזמן או מסיבות אלו ואחרות וזה בסדר, זה טבעי.
וגם אתה נשארת, אהובי. אומנם לא לכל השנתיים אבל לרובן, והיית לצידי שהייתי צריכה אותך. היית שם כשהיה לי קשה והרמת אותי חזרה.
אני כבר רוצה להתחיל עם החיים שלי, אני רוצה להיפטר מהצבא. אני רוצה פשוט לברוח משם ולא לחזור. אני מרגישה כאילו אני בכלוב עם אזיקים, וכל יום שעובר האזיקים נחלשים קצת, וכל חודש שעובר יש בהם עוד ועוד סדקים.
אני רוצה להגיע ליום שהם ישברו ואני אברח משם ולא אחזור.
אני לא אומרת שזה היה סבל בלתי נגמר, אני פשוט אומרת שהיו תקופות יפות יותר בחיי.