life in plastic

טוב לא היה לי הרבה זמן לכתוב כי הלכתי למלא הופעות.

לרגע אחד התבלבלתי וחשבתי שאני יעל מרגלית, או בן 17.

אני לא.

את אבייתר בנאי אני רואה בפסטיבל הפסנתר לדעתי מאז הפעם הראשונה שהוא הופיע. לדעתי הפעם הראשונה בכלל הייתה במרכז עינב ולא בסוזן דלאל, אבל גם יכול להיות שאני טועה.

בקיצור אני מאודד אוהב את אבייתר. קצת חבל שהוא התחזק כל כך שהוא כבר מחוזק לגמרי.

עולה לבמה במכנס שחור שגדול עליו בכמה מידות, חולצה מכופתרת גדולה כלשהיי, מחוץ למכנסיים והציציות. יכול להיות אפילו שאלה אותם הבגדים משנה שעברה. בכל מקרה זה נראה רע, והוא נראה כל כך קטן בבגדים האלה האלה, כאילו הוא התחפש, כאילו הבגדים הם לא שלו.

אני חושב שזה חוזר בתשובה קלאסי, שלא מבדיל בין העיקר לתפל, אני מכיר הרבה דתים, אפילו כמעט חרדים בלגים, שאיך שהם והנשים שלהם מתלבשים – זה משהו שבווג לא ראיתם כזה (טוב אולי אני מגזים קצת), או כאלה מלונדון. בכל מקרה מה שאני מנסה להגיד זה שהוא יכל גם לבוא בג'ינס וטי שירט שחורה עם הציציות יוצאות, זה היה הרבה יותר שיקי. אולי אפילו איזה דולצ'ה קרוע חזר כזה – שהציציות היו משתלבות עם הקרעים.

אני לא מבין למה אדם מוותר על עצמו בתהליך חזרה בתשובה?

בכל מקרה ההופעה שלו, למעט הסקספוניסט המעצבן הייתה ממש טובה. חלק מהשירים החדשים הם ממש טובים, אני נורא רציתי שהוא יבצע איזה שיר תפילה כזה שהוא שר עם קולות רקע של אבא שלו, אבל הסתפקתי גם בזה:

מתי הוא כבר יוציא את האלבום החדש, מתי?

ההפתעה (לפחות בשבילי) הגדולה של הערב הייתה אמיר צורף שזה כנראה אחד המוזיקאים היותר מוכשרים שיש פה, ואיכשהו עד היום הוא עבר לי מתחת לרדאר, תמיד ידעתי שהג'ינג'יות זה תמיר אלברט ועוד אחד. אז הוא העוד אחד. טיפשי מצידי לשים לב אליו רק עכשיו – אני גם משוכנע שהוא הופיע עם אבייתר בשנה שעברה.