כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
| 12/2008
 סתם.
טוב אני במחשבות על לסגור את הבלוג, כי נמאס לי שכל דבר שקורה לי אני חושב על איך אני ארשום עליו בבלוג.
די. זה כבר כמו אובססיה כזאת.
אז בכל מקרה זה בשלבים של סגירה, זה כנראה אחד ההפוסטים האחרונים - זה המצב. אם אני אהיה חזק, אבל עכשיו נניח משעמם לי מול האח הגדול אז אני כותב.
מה יש לי לספר?
האמת שכלום.
אף פעם לא היה לי הרבה מה להגיד גם ככה.
הכל boring
חיים בצמצום, מהדקים את החגורה, בלה בלה בלה...
אני אישית עוד לא עשיתי קניות השבוע, אבל באחת החנויות שאני הכי אוהב בכיכר, כבר התחיל סייל, ואני כמובן שלחתי את כל מי שאני מכיר לקנות כל אחד מה שהוא צריך, הוא מגפים ונעלים, אמא נעלים ותיק, ל' מגפים, ועוד מישהי סנדלים. אני מקווה שנשאר משהו בחנות לאנשים אחרים. הם באמת כל כך נחמדים שם שזה משהו.
זה מעניין? לא כל כך, אה?
חוצמזה אחרי שיום ראשון קמתי מאוחר ברבע שעה כדי להספיק לריצה (שני יש לי חדר כושר בבוקר) אז היום כבר קמתי כמו פנתר, הייאוש שליווה אותי כל יום ראשון בגלל שפיספסתי את הריצה, לא השאיר ספק לגבי הריצה היום בבוקר. גם לא הגשם, מה קרה, מה אנחנו חיילים של שוקולד? עשויים מסוכר?
האמת? יותר כיף עם הגשם, פחות מזיעים, פחות אנשים בפארק - רק צריך קצת להזהר לא להחליק, זה הכל.
יש לי רק סימן שאלה אחד לגבי החלק העליון - אני אף פעם לא יודע בדברים האלה, כל הזמן יש לי תאוריה חדשה, אפילו תוך כדי אותה ריצה אני משנה את דעתי, איזו חולצה (לגשם, כן?) ארוכה כזאת נייק dryfit או את המעיל רוח שלהם - שהוא מצד אחד אטום לגמרי לרוח, מצד שני נראה לי שפחות סופג. אני גם רואה אנשים רצים עם טריינינג, כאילו סוויטשירט - מה דעתכם? לא אייטיז?
זה גם מזכיר לי בשבת בבוקר ראיתי את החבר המגעיל (הוא לא כזה מגעיל האמת) של ההיא, שהיא דווקא נחמדה - אבל אחותה זונה, שהוא חושב שהוא משהו בתחום האמנות, והיא דווקא כן משהו בתחום האומנות, רק למה כל הסיפור הזה? כי הזבל הזה מגיע עם הסוויטשירט של yale לקפה של שת בבוקר שלי - כי החברה שלו למדה שם. וזה קצת עיצבן אותי, עשה לי מין צביטה קטנה שכזאת בלב. לא יודע איך יצא תמיד הייתי בטוח שאני אלמד בסוף באיזה ivy את התואר השני, אבל זה כבר לא יקרה.
היום מצד אחד הייתה לי אחלה ארוחת צהרים - במקום שאני הכי אוהב על הים, ואכלתי ממש לפי הספר, כ"כ טוב אכלתי ששאלו אותי בסוף אם אני בדיאטה. והיה ממש כיף שם.
אחרי זה רק הייתי צריך ללכת לבית דין לעבודה כדי להגיע לפשרה עם איזה no-one שפיטרתי בגלל שהיא פשוט לא יכלה להתרומם מהכלום שהחיים שלה היו, ותבעה אותנו על זה, עכשיו הבעסה זה - למי שלא יודע - שכמעט כל עובד מגיש תביעה לבית הדין לעבושה צריך להתפשר איתו על איזה משהו. איזה בעסה, היא הייתה פשוט תמצית הכלום. בסוף היא בקשה שנוסיף סעיף סודיות להסכם - כבר לא יכולתי להתאפק וכששאלו אותי אם יש לי התנגדות - עניתי שחבל לי לא למנוע את הסבל הזה ממעסיקים עתידים. אז העירו לי. לא נורא אני מחל לבחורה הזאת שתשאר רווקה מתוסכלת לנצח. יש לה פרצוף שהוא פשוט התמצית של התסכול. הייתם צריכים לראות - כל פעם שחברה שלה הייתה מתחתנת היא הייתה בוכה. היו עוד מקרים שהיא הייתה בוכה. עכשיו ברוך השם, החלפנו אותה בבחור, לא נרשמו מקרי בכי עד כה. רק שתבינו אני הכי אוהב נשים קרייריסטיות - הבעייה שלי זה עם אלה שעובדות רק עד שימצאו חתן...
בקשה: בלי תגובות אל תסגור את הבלוג - לא בשביל זה רשמתי את זה, תודה מראש.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
