טוב
הן הגיעו לקפה.
עכשיו
בוא נחזור שנייה אחורה, אחת מהן היא חברה ממש טובה שלי, משנים שנימה, חברה שהייתי
נוסע לא משנה לאיפה זה היה, שהיא הייתה עושה שם שמירות ובודקים לא משנה מה על
אמשים שעניינו אותנו, בקיצור חברה טובה. השנייה היא רק דרכה, עכשיו איכשהו יצא
שלפעמים היו לנו קצת כזה טאקלים בעבר, היא כעסה על הדעות שלי וכו'. עכשיו אמרתי
לעצמי – why are you acting like
%^&&? היא עובדת איתה, היצירה שלהן משותפת,
תזמין אותה גם לצהרים, תייצר אווירה חיובית – מה קרה? מה הן הולכות ללכת כל אחת
לדרכה? וחוץ מזה היא כזאת חמודה אליך אז למה שלא תיתן לזה צ'אנס נוסף be the greater man
, והייתי, ונחשו מה? זה היה שווה את זה.
איך
אמיר פיי גוטמן אמר באח הגדול "אני בנאדם שמפזר אהבה", אז גם אני מפזר
את האהבה הזאת.
קודם
כל היה נחמד, לדעתי היה הרבה יותר נחמד לחברה שלי, וחוץ מזה – חוץ מזה הייתה גם
הפתעה.
בדיוק
התקשרה אליהן מישהי – מאוד מאוד מסויימת – שאני לא יכול לפרט, אבל בוא נאמר שהיא
אחת מה it girls
התל אביביות (אם בכלל יש כזה דבר בתל אביב) היא הייתה צריכה להביא/להחזיר/לקחת
וכו', אז הן אמרו לה שכבר תקפוץ ותצטרף אלינו.
עכשיו
אני חייב לציין שפעם לא השתגעתי עליה, כאילו בהתחלה כן, אחר כך לא, ועכשיו אחרי
שהיא ישבה איתנו אני מת עליה. קודם כל היא עוד יותק רזה במציאות מאשר בתמונות או
בטלוויזיה, וחוץ מזה היא הייתה לבושה מאוד יפה, וסופר חמודה.
כמובן
שאני מייד נכנסתי לmode המקסים (התמידי) שלי, הייתי שנון
מצחיק וחמוד כאחד, שאלו אותי למה אני לא עובד כקופירייטר, למה אני לא עובד באופנה,
למה למה ולמה.
נתתי
לה הגדרה למה שהיא עושה, שכולנו התגלגלנו מצחוק (עוד אומרים את זה? לא אומרים
נקרענו?)
ולא
האמנתי, יום אחד אני יוצא מהמשרד מוקדם ואני באמצע הבית קפה הכי תל אביבי שיש עם
שלוש בנות הכי תלאביביות שיש כאילו אין מחר, אין עבודה, אין בנקים, אין משבר
עולמי, רק פינו גרג'יו ותו לא.
וזה
אחרי שחזרתי צרוד מהעבודה, מרוב שצעקתי אתמול על אנשים שלקחו לעצמם סמכות לקבל
החלטות שאין לה את הסמכות הזאת בכלל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
