| |
life in plastic
|
כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
| 4/2009
 spotted at dinner
אחד בעלים (ואושיה שאין כאלה דברים בכלל) של אחד המקומות הכי צרפתים מחוץ לצרפת.
אחת אושיית אוכל ברמה ארצית - ואני לא אסגיר את השם שלה גם אם תצמידו לי אקדח לרקה (או לפוני)
אחת מנהלת של אחת המסעדות היקרות והיוקרתיות בתל אביב
אחד בעלים של בית קפה מגניב ביותר
אחת יינית של ייקב מוביל
ועוד שף אחד מהתחום האיטלקי, ועוד שף אחד שמחוץ לתל אביב ככה שעוד לא יצא לי לאכול אצלו.
וכמובן המוכר דגים הכוכב - שכמוהו עוד אין, ומי שלא קונה אצלו לא יודע מה הוא מפסיד.
ואנחנו.
ומה יצא לי מכל הערב הזה חוצמזה שכולם היו נורא נחמדים והיום אנחנו חברים מצויינים של כולם?
יצא(ה) לי המלצה לפלאפליה הכי טובה בתל אביב.
אה, כן - גם הזמנה למסעדה היוקרתית ההיא כשביקשו בפרוש שנוודא שהיא תהיה שם כדי שנצא מרוצים. אז נוודא.
הערב הזה, בצרוף הערב הקודם שהיה במסיבה באותה שכונה בלופט (אבל באמת לופט) של האומן ההוא שבתערוכה שלו קודם ביקרנו במוזאון - גורם לי לחשוב על לעבור שכונה. אולי הכל קורה שם? אולי זה שם ולא כאן?
אולי השכונה היא כבר אמיתית ולא פיקציה? ואולי אקירוב וזהו?
ובכל מקרה התמלאתי תסכול בתערוכה ששתי התמונות שרציתי כבר מכורות - אחת טכנית לא מכורה אבל כנראה כדי שנוכל לקנות אותה בפועל נצטרך לשלם הרבה יותר מדי כסף על התמונה, הרבה יותר מדי.
ומזמן לא כתבנו קצת על אנשים שצריך להרוג, אז כדי לפצות על הזמן שהפסדנו יש הפעם 2 בקטגוריה.
1. המארחת במסעדה (הטובה יחסית) שהציעה לנו שנחכה על הבר כי השולחן שלנו לא היה מוכן בזמן, וכשאמרתי לה שהיא פשוט חצופה שזה אין כאלה דברים בכלל, היא אמרה שעכשיו רק 3 דקות לשלוש ואנחנו הזמנו לשלוש. מבחינתי היה אפשר לעבור מקום, אבל אבא שלי אמר שחבל.
2. את יודעת מי את, נכון? ואת יודעת שזה באמת מה שאני חושב, נכון? ואת גם יודעת שזה מגיע לך, נכון? אז מיותר ממש לכתוב את השם וההסברים, נכון? מצד שני מבחינתי את כבר מתה, אז אולי צריך לפתוח לך קטגוריה מיוחדת אנשים שמבחינתנו מתו ולא הזלנו דמעה? ואת גם זוכרת את הקודמת שחשבתי את זה עליה, נכון? ואת יודעת כמה אמיתי זה היה כלפיה, נכון? אז את בטח יודעת כמה אמיתי זה כלפיך. לא קיימת. פרט לעניין פעוט וקטן שייסגר ממש בקרוב, אחרי זה את סופית לא קיימת מבחינתי - או מבחינת הבלוג הזה.
למען הסר ספק הקטגוריה "אנשים שצריך להרוג" לא מעודדת לאלימות, היא רק אומרת מי אנחנו לא חושבים שמוסיף לעולם בעצם קיומו. זהו בלוג ציני, אירוני, סקרסטי ומתוחכם מאוד שהמעויות הטמונות בו הן לאו דווקא אלו הנראות כמובנות מאליו. אם מישהו מוצא את עצמו נפגע או נעלב מהבלוג הזה - אז קורה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
