כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
| 4/2009
 לכל, זמן; ועת לכל חפץ, תחת השמיים.
"עת לאהוב, ועת לשנוא...
עת לחבוק, ועת לרחוק מחבק."
טוב, אני מתלבט אם להתחיל בהתחלה או בסוף, אני אתחיל בסוף ואולי אגיע להתחלה.
כמו שאתם יודעים יש איזה נושא שמטריד אותי.
בגידה של חברה.
וכן, זאת בגידה, מי שעושה משהו שהוא הבטיח בפרוש לא לעשות ועוד מכסה על זה בשקרים, גם כשהוא נתפס עם ה smoking gun אצלו ביד, הוא פשוט אדם נלוז.
בגדת, חטאת? לפחות תודי, תקחי אחריות על משהו אחד בחיים שלך - אבל לא - לא אצלה אצלה זה עוד שקר ועוד שקר ועוד שקר, אף אחד אף פעם לא יודע את כל האמת כי אף אחד לא רוצה להאמין שיכולה להיות אמת כזאת נוראית, כי אם זאת האמת אז החיים שלה באמת לא שווים כלום והיה עדיף שכבר יחסכו ממנה, או לפחות תחסך מאיתנו החוויה של לקחת חלק ב so called life האלה שלה.
בכל מקרה, אחרי צפייה בגוסיפ גירל, עלה בי הרעיון הגאוני (ואגב הפרק האחרון היה שווה במיוחד), שאלתי את עצמי, מה בלייר הייתה עושה במקרה כזה?
והתשובה היא פשוטה, הדברים הכי טובים בחיים הם הדברים הפשוטים.
זה מזכיר לי שהיום חברה כן טובה, שאלה אותי איך אני יודע שהיין שקניתי מעולה אם עוד לא טעמתי אותו - אז הסברתי לה שאצל הצרפתים זה מאוד פשוט, יש שיטת דרוג, היא ע"פ קריטריונים מחמירים של חלקות ואזורים וצפיפות וותק וכו' וכו' - ואם קניתי פרמייר קרו 2005 מבורגון - רע זה לא יכול להיות, בטח לא אם זה בושאר.
אז כן, ככל שהדברים יותר פשוטים ככה הם יותר גאונים.
אז מה היא הנקמה המושלמת?
התשובה כל כך פשוטה, פשוט לקחת לה את מה שהיא רוצה.
כל אחד רוצה משהו, ולכל אחד יש משהו שאם תיקח לו - תפגע בו.
השאלה זה רק מה תיקח?
עכשיו הייתי יכול לעשות פה רשימה של הדברים שאין טעם לקחת ממנה כי הם גם ככה כל כך עלובים כמו שהם, אבל אני לא רוצה לצאת מגעיל מדי. אז אני ממתן את עצמי.
החלטתי לקחת משהו שהוא יותר סמלי - והכי חשוב אני יודע כמה היא רוצה אותו.
השרשרת הורודה.
אותה שרשרת שהיא מצאה בחנות, והלכנו למדוד פעמיים והיא עדיין לא קנתה, אומנם היו שם גם עוד שני זוגות עגילים שהיא רצתה, והיה את התיק של מיומיו והיו עוד דברים, אבל יש משהו בשרשרת הזאת, שאני יודע שזה הכי יפגע בה שהיא לא יכולה לקנות אותה.
הדבר הראשון שעשיתי היה להתקשר לחנות לדבר עם המעצבת ולוודא שאין עוד אחת כזאת ושזה one of a kind, כי אם אני אקנה ומיד אחרי זה הם ישלפו עוד אחת מהארון - זה ממש לא יעזור לי.
יש אלוהים.
יש להם רק אחת כזאת, לא נעשו שתיים וגם אם מישהי תרצה להזמין עוד אחת כזאת בהזמנה מיוחדת היא לא תוכל לייצר את זה כי אין להשיג בדיוק את אותן אבנים, ובכלל היא לא מתעסקת במה שהיא כבר עיצבה אלא בדברים חדשים (כל הכבוד לך!).
אז יש רק אחת כזאת בחנות - מעולה שימו לי בצד.
עכשיו נשאר רק לקנות אותה. עכשיו החנות נמצאת ממש ליד הבית שלה - אז ניסיתי לחשוב מתי אני יכול לעבור שם כשהיא לא באזור.
דימיינתי לעצמי שאם היא תראה אותי יוצא מהחנות עם השרשרת הזאת - זה אולי יתפתח למאבק אלים אפילו. כי ידעתי כמה זה ישגע אותה.
כבר חשבתי איך אני אלך אחר כך להגיש תלונה על תקיפה בתחנת המשטרה.
אבל אתם יודעים לפעמים עושים כל כך הרבה תכנונים, ובסוף הכל עובר חלק.
הגעתי היום בבוקר, בסביבות אחת עשרה (אחרי שכבר הסתפרתי, אבל לפני שקניתי יין כי לא רציתי שהוא ישכב באוטו בזמן הזה) מצאתי חנייה ממש ממול !!! שזה ממש נדיר לאזור, אני חושב שכל החיים עוד לא חניתי אף פעם החניות המקבילות האלה ממול, אבל הנה היום החנייה כאילו רק חיכתה לי. אפילו לא הייתי צריך לשים איזיפארק כי התו שלי הוא של אותו אזור (רק תל אביבים יבינו זאת).
נכנסתי זה חיכה לי בצד, שילמתי ויצאתי.
כל הסיפור לקח 5 דקות. אולי פחות.
תכננתי, חשבתי מה אם, ומה פה, ומה שם - וכלום.
5 דקות וכבר לא הייתי בשכונה בכלל (שזאת שכונה מזוויעה בעיני ומתאימה לה כל כך).
זהו, השרשרת עכשיו שלי. ואני כל כך שמח כי אני יודע כמה היא רצתה אותה. ואני יודע כמה היא חשבה עליה. וזהו, היא יכולה להמשיך לחשוב ולהמשיך לתכנן, אבל את השרשרת הזאת כבר לא יהיה לה.
לא נורא יהיו הרבה שרשראות אחרות.
אבל את זאת, את הורודה שכל כך רצית - את זאת לא יהיה לך.
הורודה מהאבנים הלא מסותתות עם הסוגר בזהב צהוב "עכור" לא יהיה לך. לא.
לא יהיה.
לא לך.
כל התכנונים לגבי איזה נעלים הולכות עם זה, עם ג'ינס וגופיה לבנה ומיומיו לערב, עם שימלה פשוטה לעבודה, לא משנה על איזה שילוב חשבת יחד עם זה - תחשבי עכשיו על השילוב בלי השרשרת.
לא נורא, ג'ינס מכוער של חגית טסה עם גופיית סבא מדלתא ועקבים של מיו מיו זה גם נחמד - מי אמר שצריך שרשרת וורודה עם זה?
תחיי בלי השרשרת.
אלה החיים לא תמיד אפשר לקבל מה שרוצים.
עכשיו אתם בטח שואלים את עצמכם מה אני אעשה עם השרשרת?
כי בכל זאת שרשראות ורודות זה לא בדיוק הסגנון שלי.
גם לזה יש תכנית.
פה אנחנו עומדים בפני שתי אפשרויות, או בעצם סנריו אחד עם התפצלות.
אני מוכן למכור לה את השרשרת חזרה (אני רוצה להזכיר שזאת היחידה ואין עוד אחת כזאת - זה עכשיו או לעולם לא). זה כמובן יהיה עם מחיר, בכל זאת הזמן שלי יקר, וקניתי את זה היום ככה שאני אקח על הזמן שלי תעריף של ערב חג , ותוסיפו לזה פרמיית נקמה צנועה, ואנחנו מגיעים למחיר של 4,000 ש"ח. במקור זה עלה 2,100 ש"ח, עשו לי הנחה של 100 ש"ח, אז אני שילמתי על זה 2,000 אבל ממך אני רוצה 4,000, טוב את יודעת מה? אני לא כזה גרידי, גם 3,500 ש"ח נשמע לי סביר מאוד. אבל פחות מזה אני לא אסכים.
כמובן שאני לא רוצה לראות אותך או לשמוע ממך יותר אי פעם בחיים כככה שתצטרכי לעשות את כל הסיפור הזה דרכה - אם היא בכלל תענה לך לטלפון. ההחלפה תתבצע כמובן לאחר שאקבל את המזומן. וכמובן שלא נהיה באותו חדר או באותה דירה באותו זמן.
אבל - ויש אבל גדול - ההצעה שלי היא מוגבלת בזמן, עד מחר בערב.
מחר בערב יש לי ארוחה משפחתית עם ההורים, ואם עד אז לא אקבל את הכסף - אז זה: פסח שמח אמא - את יודעת כמה אני אוהב להביא מתנות לאחותי ולאמא שלי, אבל זה לדעתי יותר מתאים לאמא שלי, למרות שזה גם בטח יראה מעולה על אחותי עם הסנדלי סרג'יו רוסי הורודים שקניתי לה, ג'ינס של דיזל (מידה 24, תלמדי משהו) וגופייה לבנה פשוטה שהבאתי לה מBCBG, אני בטוח שלאמא שלי לא יהיה אכפת להשאיל את זה לאחותי מדי פעם (הבעיה זה רק שצריך להזכיר לאחותי להזכיר - היא לפעמים שוכחת).
אני חושב שהרווחת ביושר את הזכות לאבד את השרשרת הזאת, אני חושב שזה הדבר האחרון שאני עושה שקשור אליך.
אני גם חושב שזאת הפעם האחרונה שאני מתייחס אליך פה בבלוג.
את יודע כבר מה החטא שלך, את יודעת מה הטעות שלך - והכי חשוב את יודעת שאין לך תקווה.
זוכרת ששלחת לי את ה SMS "אני מציעה שתסגור את הבלוג ולא תכתוב למה" אז הנה הוא פתוח.
מי את בכלל שתעזי לכתוב לי דבר כזה?
מי את?
מה את?
את יודעת למה הנוכחות שלך בחיים שלי מדומה? לאבק על תמונה של רמברנדנט
(כל הזכויות לציטוט הגאוני הזה שמורות ליהודית ריכטר)
איזה חוצפה, לשלוח לי כזה SMS, ואחרי זה לשקר עוד? חטא על שקר?
זה בכלל נשמע לך סביר? זאת נשמעת לך בקשה הגיונית בכלל? כאילו אני אסגור את הבלוג שלי בגלל הפה הגדול שלך? תלמדי לשלוט על הפה שלך, ותודי לאלוהים שלא סיםרתי פה את כל מה שאמרת לי - וכל מה שאמרת לא לי אבל לאנשים אחרים - ואין לך מושג איך דברים עפים - איך מה שספרת למישהו לכאורה לא קשור אחד, בסוך מגיע אלי - אבל זה מגיע, ועוד איך זה מגיע.
עשית את הבחירות שלך ועכשיו תחיי איתן.
חשבתי לרשום פה בערך פעם ביום על נושא אחר שיכאיב לך. חשבתי שבגלל שהיית כל כך חצופה (את אוהבת את המילה הזאת על כל ההטיות שלה, נכון? חצוף, חצופים...) בבקשה שלך, העונש שלך יהיה שכל פעם שתקראי פה תבכי מסיבה אחרת, כל פעם שתקראי פה תהיי מובכת מסיבה אחרת - עד שיותר לא תרצי לקרוא פה.
את יודעת, היה לי כל מיני רעיונות בראש, לאו דווקא לכתוב עליך, אלא לסקור פה, כל מיני מחלות שיכולות לעניין אותך, כל מיני דברים - ההיבטים הפסיכולוגים שלהם, כל מיני תגליות על כל מיני דברים - כל מיני רשמים - היו לי הרבה רעיונות, אבל החלטתי שאני קונה את השרשרת ובזה מסיים.
אז זהו, סיימתי.
אני מצטער שאי פעם הכרתי אותך, ואני יכול יותר מלנחש שאני לא היחיד בעולם שמרגיש ככה כלפיך.
כמה שניסיתי למתן את עצמי - יצא לי יותר מגעיל ממה שתכננתי, אבל פחות נורא ממה שיכולתי עוד לכתוב, בכל מקרה כל ההתעסקות הזאת בשליליות ובדברים האלה, היא לא בשבילי, זה לוקח לי כוחות מעשייה של דברים חיובים, וזה עושה bad karma זה לא בשבילי. אני סגרתי את הדלת הזאת מאחורי.
"מה שהיה כבר הוא, ואשר להיות כבר היה"
כל הציטוטים שלא לקוחים מיהודית ריכטר, לקוחים מאלוהים. ספר קהלת פרק ג' (טקסט אהוב עלי&nbsp; במיוחד, שאני שומר רק לארועים).
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
